רבים מתפללים מבלי להאמין. הם משתמשים בפניות הדוקות אבל לא ממש עומדים בזה. תפילות חסרות החלטה אלו אינן מביאות הקלה לאדם המתפלל, ואין נחמה או תקווה לזולת. אדם עושה שימוש בצורת התפילה, אך אינו משקיע בה את הלב והנשמה; המתפלל מסגיר בכך את העובדה שהוא אינו מרגיש צורך כלל, אין רעב לצדקתו של ישוע. התפילות הארוכות והקרות הללו אינן במקום ומייגעות. אתה נשמע יותר מדי כמו הטפה לאלוהים.

להתפלל יפה או באש פנימית?

תפילות קצרות שמגיעות ישר לעניין; בקשות ספציפיות למה שאתה צריך כרגע; תפילות רמות שבהן רק אלוהים יכול לשמוע; אין תפילות מדומה, אלא תחנונים כבדים מתוך כמיהה עמוקה ללחם החיים - לזה נכסף אלוהים. מי שמתפלל יותר בסתר יכול גם להתפלל טוב יותר מול אחרים. ואז הסתיימו התפילות המהוססות והמהוססות. כל מי שמתפלל יותר בסתר הוא העשרה לעצרת בתפילה בין אחים ואחיות, כי הם מביאים איתו פיסת אווירה שמימית. כתוצאה מכך, השירות הופך למציאות ואינו נשאר בגדר צורה בלבד. האנשים סביבנו חשים במהירות אם אנו מטפחים תפילה אישית. כשאדם מתפלל מעט בארון ובעבודה יומיומית, זה בא לידי ביטוי בשיתוף התפילה. ואז תפילותיו חסרות חיים ורשמיות, מורכבות מחזרות ומביטויים רגילים, מביאות יותר חושך מאור לעצרת.

התפלל רוחנית

החיים הרוחניים שלנו ניזונים מחיבור מתמשך עם אלוהים. אנו חולקים את צרכינו עם אלוהים ופותחים את ליבנו לברכותיו המרעננות. משפתיים כנות נובעות הודיה שלנו, והרענון שישוע מעניק בא לידי ביטוי במילים, במעשי הצדקה ובמסירותנו הציבורית. ליבנו מתמלא באהבה לישו, ובמקום שבו האהבה שולטת, היא לא מתעכבת, אלא מוצגת בגלוי. תפילה בסתר שומרת על חיינו הרוחניים. הלב שאוהב את ה' משתוקק להתחבר עמו ונשען עליו באמון מיוחד.

בואו נלמד איך להתפלל רוחנית, איך לבטא את הבקשות שלנו בצורה ברורה ומדויקת! בואו נשבור את ההרגל האיטי והלא אדיש שאליו גלשנו! בואו נתפלל בכנות! שכן: "תפילת הצדיק שווה הרבה אם היא כנה." (יעקב ה':5,16) מי שיש לו אמונה נשען בתקיפות על הבטחותיו של אלוהים ומביא בדחיפות את דאגותיו ללבו של אלוהים. אבל כשהחיים הרוחניים עומדים, ההתמסרות הופכת לפורמליות חסרת כוחות.

האם יש לנו ביישנות מזויפת?

לעתים קרובות אני שומע אמירות כמו אלה: "אין לי את הידע שאני רוצה; אין לי ודאות שאקבל אלוהים.״ אמירות כאלה אינן אלא אמונה קטנה וקודרת. האם אנו חושבים שההישגים שלנו עם אלוהים ישפרו אותנו, שעלינו קודם כל להיות חפים מפשע לפני שנוכל להישען על כוח ההצלה שלו? למרבה הצער, אם נתאבק עם מחשבות כאלה, לא נשיג כוח ובסופו של דבר נעמוד מיואשים. כאשר נחש הברונזה הועלה במדבר, ישוע התרומם ומשך את כל האנשים אליו מאז. מי שהביט בנחש נרפא. זה היה כמו שאלוהים רצה. גם אנחנו יכולים "להרים מבט ולחיות" בחטאנו, בצורך הגדול שלנו. כאשר אנו מזהים את מצבנו חסר האונים ללא ישוע, איננו צריכים להתייאש. במקום זאת, הבה נפנה למה שעשה המשיח הצלוב והעלה! אתה מסכן עמוס חטאים, אדם מיואש, הבט בו וחי! ישוע הבטיח להציל את כל מי שיבוא אליו. שם נוכל להתוודות על חטאינו ולהפיק פירות של תשובה אמיתית.

האם יש מכשולים לתפילה?

ישוע הוא המושיע שלנו היום. הוא מתערב עבורנו בקודש הקדשים של מקדש השמים וימחל על חטאינו. כל הייעוד הרוחני שלנו כאן עלי אדמות תלוי בשאלה האם אנו סומכים על אלוהים ללא ספק או האם אנו מחפשים בתוכנו את צדקתנו לפני שנלך אליו. הבה נסתכל מאיתנו אל הכבש של אלוהים אשר לוקח את חטאי העולם! מי שמפקפק חוטא. אפילו הספק הקטן ביותר המוקיר בלב מושך את האדם לאשמה ומוביל אותו לחושך ולייאוש גדול. לפקפק זה לא לסמוך על אלוהים, להיות לא בטוח אם הוא יקיים את מה שהבטיח. רבים מטילים ספק, חוסר שביעות רצון ונטייה לטעות עד שהם אוהבים ספק ומתגאים בכך שהם ספקנים. אבל כשהמאמינים יתוגמלו, אפילו ניצלו לחיי נצח, הספקים שזרעו חוסר אמונה יקצרו את מה שזרעו: יבול עלוב שאיש אינו חפץ בו.

חלקם מרגישים שעליהם להוכיח תחילה ליהוה שהם נולדים מחדש לפני שהם יכולים לתבוע את ברכותיו. אבל היקרים הללו עשויים לתבוע את ברכותיו כעת. הם זקוקים לחסד שלו, לרוחו של ישוע, אפילו כדי להתגבר על חולשתם, אחרת הם לא יכולים לפתח אופי נוצרי כלל. ישוע רוצה שנבוא אליו כמו שאנחנו: עמוסי חטאים, חסרי אונים, תלויים. אנחנו רוצים להיות ילדים של אור, לא של לילה או חושך! אז למה אנחנו כל כך קטנים באמונה?

תפילה ורגשות

חלקם חווים את התפילות שלהם נענות, מרגישים קצת יותר חופשיים ומתרגשים. אבל הם לא צומחים באמונה, אין להם כוח ולא אומץ באמונה, אלא תלויים ברגשות. כשהדברים מסתדרים להם, הם חושבים שאלוהים טוב אליהם. כמה מרומים בזה ומתגברים! הרגשות לא חשובים! "אמונה היא הביטחון המוצק של המקווים, וללא ספק במה שלא נראה." (עברים י"א:11,1) אנו נקראים לבחון את דמותנו בראי אלוהים, את החוק הקדוש שלו, שלנו לגלות פגמים ופגמים ולתקן אותם באמצעות דמו היקר של ישוע.

צדקתי

ישוע, שמת עבורנו, מראה לנו את אהבתו האינסופית ועלינו גם לאהוב זה את זה. הבה נניח בצד כל אנוכיות ונעבוד יחד באהבה ובאחדות! אהבנו ופינקלנו את עצמנו, תירוצים לסוררותנו, אבל לא רחמנו על אחינו שאינם פגומים כמונו. יהוה אוהב אותנו וסבלני איתנו, גם כאשר אנו מתייחסים לאחרים ללא אהבה וללא רחמים. באיזו תדירות אנחנו פוגעים זה בזה כשאנחנו צריכים לאהוב זה את זה כמו שישוע אוהב אותנו. דחוף שנפנה 180 מעלות! בואו לדאוג לצמח האהבה היקר ונעזור אחד לשני מעומק הלב! מותר לנו להיות אדיבים, סלחניים וסבלניים לטעויות אחד של השני, לשמור את הביקורת הקשה שלנו על האחים שלנו לעצמנו, לקוות ולהאמין בכל דבר!

כאשר אנו מטפחים את רוח הצדקה, אנו יכולים להפקיד בביטחון את ישועתנו בידי הבורא, לא בגלל שאנחנו חפים מפשע, אלא בגלל שישוע מת כדי להציל יצורים טועים ופגומים בדיוק כמונו. הוא הראה כמה אדם שווה לו. אנו יכולים לסמוך על אלוהים, לא בגלל ההישגים שלנו, אלא בגלל שצדקתו של ישוע מיוחסת לנו. בואו נסתכל הרחק מאיתנו אל הכבש ללא רבב של אלוהים שלא חטא! כאשר אנו מתבוננים בו באמונה, אנו הופכים לדמותו.

חווה את ישוע היום!

דבר אלוהים טומן בחובו הבטחות גדולות עבורנו. תכנית הישועה נפלאה. זה לא כמו שמורת חירום שהוקמה עבורנו. אנחנו לא נאלצים לסמוך על הראיות שקרו לפני שנה או חודש, אבל היום יש לנו את הביטחון שישוע חי והוא פרקליטנו. איננו יכולים לעשות טוב לסובבים אותנו אם חסרים לנו חיים רוחניים. השרים שלנו כבר לא נאבקים בלילות בתפילה כמו שרים רבים שעשו פעם. במקום זאת, הם יושבים שפופים מעל שולחן ומכינים שיעורים או מאמרים שיקראו לאלפים, אוספים עובדות שנועדו לשכנע אותם בדוקטרינה הנכונה. כל זה חשוב, אבל כמה עוד אלוהים יכול לעשות למעננו, באיזה אור ושכנוע הוא יכול להניע את הלבבות רק כשאנחנו מתפללים אליו באמונה! המושבים הריקים באסיפות התפילה שלנו מוכיחים שלנוצרים לא ברור מה אלוהים קרא להם לעשות. הם לא מבינים שתפקידם להפוך את הפגישות הללו למעניינות ורווחיות. הם מאזינים לליטאניה מונוטונית ומייגעת ואז הולכים הביתה בלי התרעננות או ברכה. נוכל לרענן אחרים רק אם נשאב תחילה מהבאר שלעולם לא מתייבש. אולי נכיר את מקור הכוח האמיתי ונחזיק בחוזקה את זרועו של אלוהים. רק כשנהיה אינטימיים עם אלוהים יהיו לנו חיים רוחניים וכוח רוחני. מותר לנו לומר לו את כל הצרכים שלנו. הבקשות הרציניות שלנו מראות לו שאנו מכירים בצורך שלנו ונעשה כל שביכולתנו כדי, במובן מסוים, "להשיב" לתפילותינו. הבה נעקוב אחר ציוויו של פאולוס: "קום מן המתים והמשיח יאיר לך" (אפסים ה':5,14)

כיצד התפלל מרטין לותר?

מרטין לותר היה איש תפילה. הוא התפלל ועבד כאילו צריך לעשות משהו, ולעשות מיד, ואז זה נעשה. לאחר התפילה, הוא לקח סיכונים על סמך הבטחותיו של אלוהים. בעזרת אלוהים, הוא הצליח לזעזע את כוחה האדיר של רומא. בכל מדינה רעדו יסודות הכנסייה.

רוחו של אלוהים מלווה את העובד הצנוע השוכן בישוע ומתרועע עמו. בואו נתפלל כשאנחנו חלשים! בואו נשתוק לגבי בני האדם שלנו כשאנחנו בדיכאון! אל נשחרר את החושך, אחרת נטיל צללים על דרכו של רעתנו. בואו נספר הכל לאדון ישוע! כאשר נבקש ענווה, חוכמה, אומץ וצמיחה באמונה, נמצא אור באורו ושמחת אהבתו. רק תאמין ובהחלט תחוו את זרועו המושיעה של אלוהים.

הסוף: סקירה והראלד22 באפריל 1884

פורסם לראשונה בגרמנית ב הבסיס האיתן שלנו, 1-2003