"אני מקווה שאבא יחזור הביתה בקרוב." קולו של הילד נשמע מודאג.

"אביך בוודאי יכעס," אמרה דודה פיבי, שישבה בסלון עם ספר.

ריצ'רד קם מהספה שבה ישב בחצי השעה האחרונה ואמר, עם מגע של זעם בקולו, 'הוא יהיה עצוב אבל לא כועס. אבא אף פעם לא כועס... הנה הוא בא!" פעמון הדלת צלצל והוא ניגש לדלת. הוא חזר לאט ומאוכזב: "זה לא היה הוא", אמר. 'איפה הוא? אה, אם רק יבוא סוף סוף!'

"אתה לא יכול לחכות להסתבך עוד בצרות", העירה דודתו, שהייתה רק שבוע בבית ולא אהבה במיוחד ילדים.

"אני חושב, דודה פיבי, היית רוצה שאבי ייתן לי מכות," אמר הילד בכעס במקצת, "אבל אתה לא תראה את זה, כי אבא הוא טוב והוא אוהב אותי."

'אני חייבת להודות,' אמרה הדודה, 'שקצת מכות לא תזיק לך. אם היית הילד שלי, אני בטוח שלא היית יכול להתחמק ממנה".

הפעמון צלצל שוב והילד קפץ ממקומו וניגש לדלת. "זה אבא!" הוא קרא.

"אה, ריצ'רד!" מר גורדון בירך את בנו באדיבות, ולקח את ידו של הילד. 'אבל מה הקטע? אתה נראה כל כך עצוב."

״בוא איתי.״ ריצ׳רד משך את אביו לחדר הספרים. מר גורדון התיישב. הוא עדיין החזיק את ידו של ריצ'רד.

"אתה מודאג, בן? אז מה קרה?"

דמעות עלו בעיניו של ריצ'רד כשהביט בפניו של אביו. הוא ניסה לענות, אבל שפתיו רעדו. אחר כך הוא פתח את הדלת של ויטרינה ושלף את חלקי הפסל שהגיע אתמול במתנה. מר גורדון קימט את מצחו כשריצ'רד הניח את הרסיסים על השולחן.

"איך זה קרה?" הוא שאל בקול ללא שינוי.

"זרקתי את הכדור לחדר, רק פעם אחת כי לא חשבתי על זה." קולו של הילד המסכן היה עבה ורועד.

מר גורדון ישב זמן מה, נאבק לשלוט בעצמו ומנסה לאסוף את מחשבותיו הבעייתיות. ואז הוא אמר בחביבות, 'מה שקרה קרה, ריצ'רד. קח את הרסיסים. עברת מספיק על זה אני מבין. אני לא הולך להעניש אותך גם על זה."

"אוי אבא!" הילד חיבק את אביו. "אתה כל כך מתוק." חמש דקות לאחר מכן, ריצ'רד נכנס לסלון עם אביו. דודה פיבי הרימה את מבטה, ציפתה לראות שני זופים. אבל מה שראתה הדהים אותה.

"זה מאוד מצער," היא אמרה לאחר הפסקה קצרה. "זו הייתה יצירת אמנות כה מעודנת. עכשיו זה נשבר אחת ולתמיד. אני חושב שזה מאוד שובב מצד ריצ'רד."

״הסדרנו את העניין, דודה פיבי,״ אמר מר גורדון בעדינות אך בתקיפות. "כלל בבית שלנו הוא: לצאת לשמש כמה שיותר מהר." בשמש, כמה שיותר מהר? כן, זה בעצם הכי טוב.

קלאסיקות דמויות מ: סיפורי בחירה לילדים, עורך: ארנסט לויד, וילר, מישיגן: ללא תאריך, עמ' 47-48.

פורסם לראשונה בגרמנית ב הבסיס האיתן שלנו, 4-2004.