לפני כמה שנים, שר מעבר לים קיבל קריאה לכנסייה ביוסטון, טקסס. שבוע לאחר הגעתו נסע באוטובוס מהבית למרכז העיר. כשהתיישב, הוא גילה שהנהג נתן לו בטעות 20 סנט יותר מדי כסף. מה הוא צריך לעשות עכשיו? כדאי שתחזיר את 20 הסנט. זה לא יהיה נכון להשאיר אותה הוא חשב לעצמו.

מחשבה אחרת אמרה לו: אה, פשוט תשכח מזה. זה רק 20 סנט. למי אכפת מכמות כזו קטנה? בנוסף, ממילא חברת האוטובוסים מרוויחה מאיתנו הון תועפות. האובדן לא יפגע בה. קח את מתנת ה'* ואל תיתן לה להראות לך.

כשהעצירה הגיעה, הוא עצר ליד הדלת והחזיר את 20 הסנט לנהג, ואמר: "בבקשה, נתת לי יותר מדי כסף".

הנהג ענה בחיוך, 'אתה לא המטיף החדש בעיר? אני חושב הרבה לאחרונה על ללכת לכנסייה איפשהו. תהיתי איך תגיב אם אחזיר לך יותר מדי כסף. ובכן, נתראה בשבת!"

כשהמטיף יצא, הוא ממש תפס את עמוד הפנס הקרוב ואמר: "אוי אלוקים*; כמעט מכרתי את הבן שלך בעשרים סנט."

החיים שלנו הם התנ"ך היחיד שאנשים מסוימים יקראו אי פעם. התקרית הזו היא באמת דוגמה מפחידה של אנשים שצופים ובודקים אותנו כמאמינים!

אז הבה נעמוד תמיד על המשמר - וזכרו: אנו נושאים על כתפינו את שם המשיח כאשר אנו קוראים לעצמנו "מאמינים", "משיחיים" או "נוצרים".

בואו נשים לב למחשבות שלנו, הן הופכות למילים; המילים שלנו הופכות למעשים; מעשינו, הם הופכים להרגלים; ההרגלים שלנו, הם הופכים לדמות שלנו; האופי שלנו, כי הוא קובע את גורלנו.

הסוף: ניוזלטר שבת שלום, 681, 10 בספטמבר 2016, ז' באלול התשע"ו
הוצאה: מרכז הידידות היהודי האדוונטיסטי העולמי

*ליהודי גרמניה יש הרגל לא לכתוב את התנועה במילה G'tt או H'RR ובמקום זאת לכתוב אותה אדונאי אודר השם לקרוא. עבורם זהו ביטוי של יראת שמים אלוהים.

קישור מומלץ:
https://wjafc.globalmissioncenters.org/