שוב ושוב אני נתקל בחוסר הבנה בקרב צעירים גרמנים לגבי תסביך האשמה שבו מסתכלים רבים מבני ארצם על העבר. אדם היה רוצה להשתחרר ממנה ובמיוחד לאור מדיניות ההתנחלויות וההתנהלות של ישראל עם הפלסטינים - לאפשר לו לגלות התנהגות אנטי-ישראלית במצפון נקי.

טוענים שכמה דברים על הנאצים והשואה מוגזמים בדיעבד. הנצחת השואה משמשת כאמצעי לחץ פסיכולוגי להענקת לגיטימציה לפשעים הנוכחיים שמבצעת ישראל.

אישים אחרונים על מחנות וגטאות נאצים באירופה

ג'פרי מגרג'י ומרטין סי דין עבדו על אנציקלופדיה מרובת כרכים של מחנות וגטאות בגרמניה הנאצית ובטריטוריות נאציות אחרות בין השנים 1933 ל-1945. מחקריהם הצביעו על כך שמספר המחנות והאסירים שלהם עשוי להיות גדול בהרבה ממה שהניחו בעבר. . הם ערכו רשימה של 42.500 מחנות וגטאות באירופה ומעריכים את מספר האסירים והתושבים ב-15 עד 20 מיליון.

מרטין דין מטיל ספק בכך שגרמנים רבים לא ידעו בדברים הללו, כפי שנטען לעתים קרובות לאחר המלחמה. "ממש לא יכולת ללכת לשום מקום בגרמניה מבלי להיתקל במחנה עבודת כפייה, מחנה שבויים או מחנה ריכוז. הם היו נוכחים בכל מקום." (מצוטט ב ניו יורק טיימס, 1 במרץ, 2013)

אחר כך היו תאי הגזים הניידים. שלוש משאיות כאלה לבד כבר הרגו 97.000 בני אדם תוך חודש, בעיקר יהודים ו"צוענים" (קוגון, לנגביין, רוקרל, רצח המוני נאצי: היסטוריה דוקומנטרית של השימוש בגז רעיל; (1993) ניו הייבן, CT: הוצאת אוניברסיטת ייל).

האם חזרה בתשובה קולקטיבית היא מקראית?

הפשעים של הזמן הזה הם כה הרסניים ומזעזעים, שלמעשה כל גרמני מאמין בתנ"ך יצטרך להתוודות על חטא במשמעות של דניאל: "חטאנו ועשינו רע ופעלנו ללא חוק; מרדנו והסתלקנו ממצוותיך ומחוקותיך! וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשִׁמְךָ, אֶל-מַלְכֵינוּ, לְשָׂרֵינוּ, אֶת-אָבוֹתֵינוּ, וְאֶל-כָּל-עַם-הָאָרֶץ. אנו, ה', מסמיקים, מלכינו, נסיכינו ואבותינו, כי חטאנו לך!" (דניאל ט:9,5-6.8)

אז דניאל התפלל, למרות שהוא כנראה לא אשם באף אחד מהחטאים האלה בעצמו. "נח דניאל ואיוב" (יחזקאל י"ד 14,14.20) היו שייכים לדמויות שלפני ביאת המשיח שצדקתם הייתה מאין כמוה. דניאל היה צעיר מאוד כאשר נלקח בשבי בבל, אך הוא חש אחראי לחטאי אבותיו, מלכיו ונסיכיו.

חרטה קולקטיבית עושה פלאים

אז גם אנחנו יכולים להרגיש אחראים לחטאיהם של אבותינו והמדינאים שלנו, וכמו דניאל, להתפלל לאלוהים בבקשת סליחה. שכן זו השיטה היעילה ביותר לשחרר אותנו מהרוח שבה הם עשו את חטאיהם. במקום זאת, אנו נתפסים אז ברוח של רחמים המשתוקקת להיות ברכה לאותם אנשים במיוחד שביננו הגרמנים סבלו במיוחד בשואה: היהודים, הסלאבים, הסינטיים והרומאים, אנשים עם עור כהה, נכים ו חולי נפש, הומוסקסואלים, עדי יהוה, אדוונטיסטים רפורמים וכו'.

גרמנית, אירופאית או קוסמופוליטית?

בהתמודדות עם אירועי השואה בתחילת בית הספר, במשך רוב חיי אף פעם לא ממש הרגשתי כמו גרמני, אלא כאירופי או אזרח העולם. אבל כשהתחלנו לתכנן את שהותנו בבוליביה, הבנתי שהכיבוש של דרום אמריקה על ידי הכובשים הספרדים היה מחריד כמו השואה. אז גם קשה לשמוח על היותו אירופאי.

הפשע הכי גרוע בכל הזמנים?

לבסוף, אנו מודעים לכך שכל אחד מאיתנו היה מעורב בפשע הגרוע ביותר עלי אדמות, שבוצע אגב גם נגד יהודי: צליבתו של הבן היחיד של אלוהים. למה היינו מעורבים בפשע הזה? כי "הצלב מגלה לחושינו העמומים את הכאב שהחטא גרם ללב אלוהים מאז הופעתו הראשונה." (חינוך, 263 ; לִרְאוֹת. השכלה, 263) עם כל חטא צלבנו את ישוע.

איפה החמלה והחרטה שלנו? איפה הרחמים שבהם אני מרחם על היהודים ושאר הקורבנות והמיעוטים? איפה אהבתי למשיח שצלבתי? היכן הכמיהה שלי לא לגרום לאלוהים יותר נזק אלא "להיעשה מחטא" כי אני בוחר בחופשיות "לסבול בבשר" (1 פטרוס ד':4,1)?

"בחר בעוני, פרידה מחברים, אובדן, גנאי או כל סבל אחר במקום לזהם את לבך בחטא!" (עדויות על התנהגות מינית, 105) "שמור על הרוח שמעדיפה לסבול מאשר לחטוא!" (המשיח המנצח, 94)