האם ישנה תורה נוצרית שמבטיחה הצלחה וישועה כמו הטיטאניק? מאת ליולה רוזנוולד

זמן קריאה: 8 דקות

הטיטאניק, אוניית נוסעים בריטית חדשה ופנטסטית, הייתה גאוותה של אנגליה. רבים רצו להיות שם במסע הבכורה של הספינה הגדולה, החזקה והמפוארת ביותר שחצתה אי פעם את הים.

אחת התכונות הבולטות שלו הייתה שהטיטאניק שידרה את תחושת הביטחון המלא. גוף הספינה היה בעל דופן כפולה ומחולק לשישה עשר תאים אטומים למים. גם אם ארבעה מהחדרים הללו היו מוצפים, לא הייתה סכנת טביעה.

למרבה המזל, 2.224 נוסעים ואנשי צוות יכלו להשתתף בהפלגת הבכורה מאנגליה לניו יורק – מותרות בכל הרמות. כשהספינה גלשה על פני הים, נעשה כל מאמץ להשביע את תאבון הנוסעים במאכלים הטעימים ביותר. מוזיקה וריקודים סיפקו את הבידור הדרוש, כולם היו מרוצים; כולם הרגישו בטוחים לחלוטין, הם חשבו: "לא ניתן להטביע את הספינה."

קציני הספינה הוזהרו לנסוע בנתיב הדרומי ליתר בטחון, מכיוון שקרחונים חוצים את הים צפונה. אבל הקפטן, שהיה בטוח שספינתו אינה ניתנת להטבעה, בחר בדרך הקצרה יותר בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי.

התעוררות גסה

זה קרה קצת לפני חצות. להקת ג'אז ניגנה את המוזיקה הפופולרית של אותה תקופה והנוסעים רקדו לצידה. פתאום הם נקרעו בגסות משלוותם. הריקוד והצחוק פסקו בפתאומיות. מיד שינתה הלהקה את השיר וניגנה: "קרוב אלוהים שלי אליך". מה קרה?

כ-150 ק"מ מחופי ניופאונדלנד, הספינה פגעה בקרחון שקרע דליפה של XNUMX רגל בצד ימין, ופגע בחמישה מתאי האוויר. איפה היו הביטחון והשלום עכשיו? הספינה הענקית התמלאה מים והחלה לרשום. הצוות והנוסעים חשו תחושת ביטחון מזויפת.

הטיטאניק שידרה שיחות SOS בלתי פוסקות, אך הן לא נענו. אפילו בקליפורניה, ספינת קיטור ענקית שהייתה במרחק של 30 ק"מ בלבד משם, איש לא שמע את קריאות העזרה המחרידות, כי תחנת הרדיו של הספינה לא הייתה מאוישת, מפעיל הרדיו לא היה בקבלה. לו נשמעה הזעקה הנואשת, כל נוסעי הספינה הפגועה היו ניצלים. אבל המוניטין שלה נפל על אוזניים ערלות.

מכיוון שלטיטאניק לא היו מספיק סירות הצלה על הסיפון, כמה שיותר נשים וילדים הועברו תחילה.

באותו לילה, 15 באפריל 1912 בשעה 2:20 לפנות בוקר, 1.513 אנשים, כולל הקפטן והצוות, מצאו באופן טרגי את קברם הקפוא בספינה בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי.

מה קרה ל-700 האנשים בסירות ההצלה? רבים נוספים היו מתים באותו לילה קפוא אלמלא הגיעה ספינת הקיטור קרפטיה עשרים דקות לאחר טביעת הטיטאניק. כל האנשים שהיו בסירות ההצלה ניצלו.

הקפטן והצוות בוודאי לא היו מתייחסים בקלות לעצה לבחור במסלול הצפוני אלמלא הרגיעו את עצמם לתחושת ביטחון מזויפת - בתחושה שהספינה אינה ניתנת לטביעה.

ביטחון רוחני כוזב

האם יכול להיות שגם אנחנו חושבים שאנחנו בתחושת ביטחון מזויפת – רוחנית? מהי ההשפעה הרוחנית של האמונה, "פעם נושע, תמיד נושע"? האם אנחנו כמו הנוסעים בטיטאניק? האם לא מודעים לסכנה המתקרבת, האם אנו מתנהלים בחיי היום-יום ותענוגותינו כ"נוצרים מרומים", וחושבים: "אני נושע!"? האם בתחושתנו שניצלנו, האם איננו מרגישים בטוחים כמו על "ספינה בלתי ניתנת לטביעה"?

אלן ווייט כותבת: 'ראיתי בצער את הייסורים של אלפי נשמות שמנהלות את חייהן ללא מחשבה ואדישות... הם חושבים שיותר חשוב לאסוף אוצרות על פני האדמה מאשר לחפש אמת. הם חיים בשלום, אבל זה לא השלום שישוע השאיר לחסידיו, אלא השלום של הונאה עצמית ושאננות, שמשמעותה מוות.סקירה והראלד, 13 בינואר, 1885)

כשם שהונאה עצמית וביטחון כוזב הרגו 1.513 בני אדם באותו יום הגורלי באפריל, כך בימינו ימותו אלפי אנשים משלום רוחני כוזב.

שלום אמיתי

אבל, תודה לאל, עדיין יש שלום אמיתי. כל מי שמחפש את האמת יכול למצוא את השלווה שישוע נותן. ניתן להשיג זאת על ידי התמסרות לאלוהים, ציות למצוותיו ודבקות בו בנחישות עד הסוף. מושיענו אומר: "העומד עד הסוף ייוושע" (מתי י', 10,22 NL) בעל התהילים מתאר את שלוות הנפש הגדולה כך: "אוהב תורתך יחיה בשלום ולעולם לא ייכשל" ( תהילים 119,165:XNUMX ניב).)

אלן ווייט כותבת: "רק הלב שלמד לתת את עצמו לאלוהים ימצא שלום." (סימני הזמנים, 20 ביולי 1882) היא מבטיחה למתגבר: "גדולים יהיו שלומו ושמחתו, כי אלוהים הוא שנותן אותם." (Ellen G. White 1888 חומרים, 227) זהו השלום שישוע הבטיח לחסידיו הנאמנים.

שלום שווא

מצד שני, השטן מציע בחוצפה "שלום" ו"ביטחון" לכל מי שרוצה להישאר בחטאיהם. למרות התנהגותם החוטאת, הוא מבטיח להם: ניצלת! אולם אין ל"שלום" שלו שום קשר לביטחון שמציע לנו צלב המשיח. הצלב הזה הראה עד כמה ישוע היה נאמן ואדוק. ישוע שואל אותנו גם: "הרים את הצלב ועקבו אחרי!" (מרקוס 10,21:XNUMX SLT)

אלן ווייט מדווחת על אלה שדחו את ישוע: "עקשניות, בטוחות בעצמן וצדקניות, הן סגרו את הדלת לשלום ולתקוותם היחידה כי לא ילכו בדרכו של אלוהים. הם לא רצו לפתוח צוואות ולבבות לאור האמת. אנחנו לא רוצים שאנשים יעודדו אחרים לחפש ביטחון, שלום, שגשוג ואושר על ידי הנחת הצלב שלהם, כפי שעשו אז. ואז מוצאים רק את ה'שלום' המתעתע של השטן, אבל לא את השלום מלמעלה - השלום שישוע הבטיח." (Ellen G. White 1888 חומרים, 930, 931)

אין ספור לשמוח שישוע מת על הצלב עבורם; אבל הם עצמם לא רוצים לשאת את הצלב שלהם, לא רוצים לתת לאגו שלהם ולחטאיהם למות כדי להיות קדושים. הם דוחקים הצידה את צלב האמת ומאמינים שהם ניצלים יחד עם חטאיהם. הם לא מבינים שהקידוש הוא חלק מתוכנית הישועה. הם חושבים שמספיק להאמין. לכוד בדוקטרינה השקרית הזו, הם מחפשים מקלט במראית עין של שלום. אבל האם השלום הזה אינו כמו השלום המתעתע על הטיטאניק? פאולוס מתאר את מצבם כך: "לכן אלוהים שולח להם כוח של הונאה, כדי שיאמינו בשקרים, כדי שישפטו אותם שלא האמינו באמת, אלא יתענגו על עוולה." (תסלוניקים ב':2).

רבים מבינים מאוחר מדי ש"להאמין" פירושו גם להאמין שהקידושין והישועה שייכים יחד. נראה כאילו הם מתעלמים ממה שכותב פאולוס: "אבל עלינו להודות תמיד לאלוהים עבורכם, אחים אהובי ה', שאלוהים בחר בכם מראשיתם ועד לישועה על ידי קידוש הרוח והאמונה באמת." (2) תסלוניקים ב' 2,13)

"כי אם, בעודנו אויבים, נתפייסנו עם אלוהים על ידי מות בנו, על אחת כמה וכמה, לאחר שהתפייסנו, ננצל בחייו." (אל הרומים ה':5,10 ניב)

רוח הקודש, באמצעות אלן ווייט, מדגישה את הפסוק הזה על ידי כך שהמשמעות שלו ברורה למדי: "במותו אנו משלימים עם אלוהים; על ידי חייו, אם זה יתגלה בחיינו, נינצל." (סימני הזמן17 ביולי, 1903)

אלן ווייט מדגישה את חשיבות הקידוש: "אלא אם האמת תשנה ותקדש את חייהם של בני אדם כדי שימצאו בסיס אוהב ואלוהי לתקוותם, הרבה טעות או כפירה יסחפו אותם ויאבדו את ישועתם." (Ellen G. White 1888 חומרים, 39)

אם אנשים לא יתקדשו על ידי האמת, הם ייסחפו ללא רחם על ידי גלי חוסר האמונה ויאבדו כמו הטיטאניק.

המשימה שלנו

מי שיודע את האמת ואת תוכניתו הקטלנית של השטן לא צריכה להיות ברירה אלא להזהיר אחרים. מדוע עלינו למנוע את האמת הפשוטה על הקידושין. האם אנחנו לא רוצים להרגיז את ה"סטטוס קוו" של העולם? עם זאת, אם נשתוק אותם, נשכח אותם בעצמנו. יש לזה את אותן השלכות קטלניות כמו לשלום הטיטאניק: השלום האמיתי והחיים שלנו הולכים לשחות.

"כל המנסים לשמור על שלום על ידי שמירה על שתיקה במקום להגן על האמת - האמת הנוכחית של זמננו - נופלים לתוך שלווה שתסתיים בשנת המוות." (Ellen G. White 1888 חומרים, 930)

אנחנו רוצים להכריז על אמת נוכחת ולא לעצור שום דבר שחשוב לישועה, כי אנחנו מאמינים ש"אמת מביאה נחמה ושלווה ששקר לא יכול לתת." (הרצון של העידנים, 671)

באחרית הימים, משרתיו הנאמנים של אלוהים יסיימו את עבודתו עלי אדמות: 'כשאלוהים ממלא אנשים ברוחו, הם יוצאים לעבודה. הם מבשרים את דבר ה' וקולם נשמע כחופרות. האמת לא הופכת פחות או נחלשת בידיהם. הם יכירו את העם על עוונותיהם ואת בית יעקב חטאיהם." (Ellen G. White 1888 חומרים, 1647)

הצהרה חשובה נוספת גם מבטיחה לנו: "כל עוד לאלוהים יש כנסייה, יש לו גם אנשים שמדברים במקום לשתוק... ראיתי אישים... שבאמת רצו לדבר מילים רכות, אבל אז חצו את האמת... המטיפים רשאים לומר את האמת באומץ להכריז אותה כפי שהיא מדברת אלוהים. האמת יכולה לפגוע! ... האמת רוצה להיאמר בצורה ברורה. מבהיר עד כמה הכרחית החלטה. בעוד רועי השקר מכריזים על "שלום" ומטיפים דברים נעימים, משרתי ה' יזעקו את האמת - ללא הפוגה. יש להשאיר את ההשלכות לאלוהים." (מתנות רוחניות 2, 284-285)

לו רק היינו רוצים להיות בין אותם גברים ונשים שנותנים לקולותיהם להישמע כמו חצוצרות וקוראים, "תתעוררו! לסובב אחורה! צפה והתפלל! הרוע בא!"

בחר בדרך הבטוחה!

גם אם יש אנשים שחושבים שהם יכולים לחצות בבטחה את המים המסוכנים ביותר, מסוכן להאמין בבטיחותה של "טיטאניק רוחנית". כאשר מתרחש אסון, האנשים הרומים בעצמם מסתכלים למוות בעיניים ומבינים: אני לא מוכן לבואו של ישוע. הם ירדו עם הספינה - נגזר עליהם גורל!

האם ל"טיטניק הרוחנית" שלנו יש אוזניים פתוחות? אם נתעורר עכשיו, לא נזהר כמו הנוסעים על ים הקוטב באותו לילה גורלי. אנו רוצים להחזיק בחוזקה את האמת והשלום שישוע מבטיח לכל תלמידיו. הבה ניכנס לנמל השמימי עם ישוע כקברניט וטייס; בניצחון - נגאל לנצח!