נבואה לא רק חושפת את מהלך ההיסטוריה. היא גם מנתחת איזה סוג של רוח אני. מפרסטון מונטריי

זמן קריאה: 13 דקות

בהמות, מלכים, קרניים, דרקון, זונה, בנות; מונחים אלה שייכים לרשימת השימוש הנבואי האדוונטיסטי. מלכתחילה, האדוונטיסטים היו תנועה דתית החוקרת את נבואות התנ"ך. האדוונטיסטים של היום השביעי מאמינים שאלוהים נתן לנו מנדט: מסור לעולם את מסרי שלושת המלאכים הנבואים, שכן הם אינם מודעים לגינוי הממשמש ובא שלהם!

כמה חוקרי תנ"ך מאמינים ששיבת המשיח היא מזמן. אבל מאמינים רבים כבר לא ממתינים כל כך בדריכות לאירוע הזה; הם מסתגלים לחברה של היום. מעטים ממשיכים לחפש סימנים בחברה, בפוליטיקה, בדת ובטבע שמראים כמה מהר ישוע מגיע.

יש לברך על עניין אמיתי באחרית הימים, אך היזהרו: חלקם אופוריים וחולים מהתלהבות; התנהגות כזו עלולה לטשטש את המסר המכריע: המסר של המלאך השלישי, כשורה, הוא המסר של הצדקה מאמונה:

»הנושא החשוב ביותר הוא המסר של המלאך השלישי. הוא מכיל גם את המסרים של המלאכים הראשון והשני. רק מי שמבין את תורתו של המסר הזה וחי אותם בחיי היומיום יכולים להינצל. הבנת האמיתות הגדולות הללו דורשת חיי תפילה אינטנסיביים ולימוד מקרא; כי היכולת שלנו ללמוד ולזכור תיבחן עד קיצוניות." (אוונגליזם, 196)

"כמה כתבו לי ושאלו אם המסר של הצדקה באמונה הוא המסר של המלאך השלישי, ועניתי, 'זהו המסר של המלאך השלישי'" (אוונגליזם, 190)

הגדרה: »מהי הצדקה מאמונה? זוהי עבודת ה': הוא מניח את כבוד האדם בעפר ועושה בשבילו מה שהוא לא יכול לעשות לעצמו. כשאנשים רואים את האין שלהם, הם מוכנים להתלבש בצדקנות שהיתה לישוע." (האמונה שלפיה אני חי, 111)

הברית החדשה אומרת לנו: שימו לב לנבואות ו"לבש" את ישוע כדי שלא תיפול לתאווה! (1 לתסלוניקים ה':5,20; הרומים י"ג:13,14).

השליח פאולוס מעמיק את המושג "לבש את האדון ישוע המשיח" במילים: "לבשו אז, כבחירי אלוהים, כקדוש ואהוב, חמלה רכה, חסד, ענווה, עדינות, סבלנות; ונשאו איש עם רעהו, וסלחו איש לרעהו אם יש למישהו תלונה על רעהו; כמו שיהוה סלח לך, כן סלח לך" (קולוסים ג':3,12-13)

אנשים טופחים לעצמם על השכם על היותם גאים ואנוכיים. אבל אם הם רוצים להיכנס בשערי גן עדן, זה אומר קודם כל לשחרר את החטאים של עצמו, להכיר באין עצמו ולהיות מוכן ללבוש את צדקת המשיח - אופיו.

אופי של חיות

בדברי הנבואה הזהיר אותנו אלוהים: אל תאמץ את צורת החיות והממלכות של דניאל והתגלות: כעס, רשע וחוסר סובלנות! "על ידי דימויים שונים הראה האדון ישוע ליוחנן את האופי הרשע וההשפעה המתעתעת של אלה שהתפרסמו בכך כרודפים את עם אלוהים." (עדויות לשרים, 117-118)

״הדרקון הוא זה שכועס; רוח השטן מתבטאת בכעס ובהאשמות." (כתב יד מהדורות 13, 315)

"אף רמז אחד לרוח הדרקון לא צריך להיות גלוי בחייהם או בדמותם של משרתיו של ישוע." (שם)

ספר הנביא דניאל מראה כיצד שמים מתמודדים עם מלכים גאים ורשעים כמו נבוכדנצר ובלשאצר: הוא משפיל אותם ומפיל אותם מכסאותיהם.

אז השפיל יהוה את המלך הגאה נבוכדנצר. הוא הוביל אותו באהבה ובאכפתיות על דרך ההצדקה באמונה. תחילה החמיא המלך לעצמו: "זו הבבל הגדולה שבניתי עד לעיר המלוכה כוחי הגדול לכבוד תפארתי." (דניאל ד':4,27)

כמה שונה הוא התבטא אחרי שבע שנים משפילות! "לכן אני, נבוכדנצר, משבח, מכבד ומעלה את מלך השמים; כי כל מעשיו אמת, ודרכיו ישרים, ו מי שגאה הוא יכול להצניע."(דניאל ד':4,34) איזה שינוי!

"רוח הקודש מדברת דרך הנבואות והחשבונות האחרים בצורה כזו שזה ברור: הכלי האנושי לא צריך להיות במרכז תשומת הלב, אלא הוא עשוי להיות חבוי בישוע. אדון השמים ותורתו ראויים להתעלות. קרא את ספר דניאל! שקול בפירוט את ההיסטוריה של הממלכות המוזכרות שם. שימו לב פוליטיקאים, מדענים וצבאות! הנה איך אלוהים השפיל אישים גאים ומסנוורים והניח אותם בעפר.« (עדויות לשרים, 112)

גם הממלכות האחרות, המיוצגות על ידי סמלים שונים: מתכות, חיות, קרניים ומלכים, נפלו קורבן לגאווה ולאנוכיות אנושית. בין אם שליטים או נתינים - הם עשו מה שרצו.

מה שאני רוצה!

אנו שואפים בצדק לזהות את כוחות הרשע הללו לפי ההבדלים ביניהם. אבל אל לנו גם להתעלם מהעובדה שלכולם יש משהו במשותף - השאיפה ללכת לפי רצונם עד הסוף. הנה כמה דוגמאות:

"ראיתי את האיל עם הקרניים דחופים מערבה, צפון ודרום. ואף חיה לא יכלה לעמוד לפניו ולהינצל מאלימותו, אבל הוא עשה זאתמה שהוא רצה ונעשה גדול." (דניאל ח':8,4)

"אחרי זה יקום מלך אדיר וישלוט בעוצמה רבה, ו מה שהוא רוצה, הוא יספר. אך כאשר קם, תישבר מלכותו ותתחלק לארבע רוחות השמים" (דניאל יא, ג-ד).

תלמידים רבים של נבואות המקרא הכירו בכוח זה בפסוקים ג' ו-XNUMX את הגנרל היווני הגדול, אלכסנדר, שהאנוכיות, הגאווה והאי-מתנות שלו הביאו למותו המוקדם.

"רבים מקרטעים ונופלים, נכנעים לנטייה מושחתת. אלכסנדר וקיסר היו טובים יותר בכיבוש ממלכות מאשר לשלוט במוחותיהם. לאחר שהכניעו מדינות שלמות, נפלו מה שנקרא גדולי העולם הללו - האחד בגלל שהוא נכנע לתיאבונו המופרז, והשני בגלל שהוא היה יומרני ושאפתן בטירוף." (עדויות 4, 348)

קטעים אחרים בתנ"ך מראים עד כמה שאפתן מלך הצפון מקבל את דרכו:

'ויבוא מלך הצפון ויקים חומה ויקח עיר חזקה. וצבאות הדרום אינם יכולים למנוע זאת, ומיטב חייליו אינם יכולים להתנגד; אבל מי שמושך נגדו יעשה מה שנראה לו טוב, ואיש לא יוכל לעמוד בפניו. גם הוא יבוא אל ארץ הכבוד והחורבן בידיו." (דניאל י"א:11,15-16)

"והמלך יעשה מה שהוא רוצה, ויתעלה ויתגדל כנגד כל אשר ה'. וְעַל אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים יְדַבֵּר מַפְלִיתִים, וַיִּצְלַח עַד שֶׁיִּתְגַבֵּר הַכַּעַם; כי מה שנגזר חייב לקרות." (דניאל י"א:11,36)

אנו עשויים להניח בטעות: הקטעים הללו אינם נוגעים לנו, הם רק מתארים כוחות פוליטיים והיסטוריים. אבל אנחנו יכולים לקחת חלק באותה רוח של החיות והמלכים האלה על ידי עשיית מה שאנחנו רוצים ולא מה שאלוהים רוצה.

אנחנו לא טובים יותר מאותם כוחות רעים שהוזכרו קודם לכן אם נעשה מה שאנחנו רוצים ומה שמשמח אותנו ולא מה שאלוהים רוצה, שמתגלה בתנ"ך וברוח הנבואה. כאשר אנו מונעים במודע שינויים ורפורמות הכרחיות בבתי החולים, בתחנות הרדיו, המשרדים, בתי הספר ובתי ההוצאה שלנו, אנו שמים את עצמנו מעל אלוהים.

אנו עוקבים אחר רוח כוחות הרשע כאשר אנו מחרימים במודע את תוכניתו של אלוהים לאוכל, ביגוד, פנאי, עבודה ומנוחה; כאשר אנו משפילים את בן הזוג שלנו כדי לקבל את הדרך שלנו; כאשר אנו עושים מניפולציות על אנשים כדי להפיץ את הדעות שלנו; או כשאנחנו יוצרים עצבנות בבית, בכנסייה או בעבודה כי מישהו לא רואה משהו כמו שאנחנו רואים אותו.

אנו משקפים את האופי של החיות והמלכים הללו כאשר אנו מוציאים או מוציאים אנשים מוועדות כי הם דוחים את הפרויקטים והרעיונות האהובים עלינו, או כאשר אנו אוסרים על אנשים לקרוא שאמנם לא מאשרים את המקורות הרגילים או הרשמיים שלהם, אך בכל זאת תקינים מבחינה תנ"כית.

הנביא ישעיהו הבין עד כמה אנשים פעלו לפי רצונם. הוא אמר: "כולנו תעו כצאן, כל אחד הסתכל לדרכו" (ישעיהו ל"ג:53,6).

מה שאבא שלי רוצה!

כל האנשים תעו בדרכים שלהם. אבל עכשיו אציג מלך אחר, מלך המלכים ואדון האדונים. בשונה מהחיות והמלכים בספר דניאל, שעשו את רצונם, מלך המלכים, המכונה לפעמים כבש האלוהים, תמיד פעל בהתאם לרצון האדון.

"אבל מצא חן בעיני יהוה לרסק אותו. הוא גרם לו לסבול. לאחר שהעביר את חייו כמנחת גבול, יראה צאצאים, יאריך ימיו. ומה שמוצא חן בעיני יהוה יצליח בידו." (ישעיהו 53,10.11:XNUMX NIV)

עוד לפני שישוע קיבל את טבעה של האנושות שנפלה, הוא בחר לעשות מה שאביו רצה. "ואז אמרתי הנה אני בא - כתוב עלי בספר - לעשות רצונך ה'... אבל אז אמר הנה אני בא לעשות רצונך... לפי רצונך זה אנו מתקדשים אחת ולתמיד באמצעות הקרבת גוף ישוע המשיח." (עברים י':10,7-10)

אפילו בגיל שתים עשרה, כאשר לאחר שלושה ימים כואבים של חיפושים, יוסף ומריה מצאו את ישוע שלהם ונזפו בו בעדינות, תגובתו של משיח שיקפה את להיטותו ללכת בעקבות אביו שבשמים. אמר להם: למה חיפשתם אותי? האם אינכם יודעים שאני חייב להיות בדברי אבי?" (לוקס ב':2,49)

ישוע, מלך המלכים, לימד אותנו לעשות את רצון האב.
'ויהי כי הוא היה במקום מתפלל. לאחר שסיים, אמר לו אחד מתלמידיו: אדוני, למד אותנו להתפלל, כמו שיוחנן לימד את תלמידיו. אבל אמר להם: כשאתם מתפללים, אמור: אבא! שמך יתקדש. תבוא מלכותך. יעשה רצונך עלי אדמות כפי שהוא בשמים." (לוקס י"א:11,1-2)

ישוע נתן לנו דוגמה להעמיד את רצונו של אביו השמימי במקום הראשון.

"בינתיים התירו בו התלמידים ואמרו: רבי, אכל! אֲבָל אָמַר לָהֶם, אֲשֶׁר לִי אֲכָל לֹא יָדַעְתֶּם. ואז אמרו התלמידים זה לזה: האם מישהו הביא לו משהו לאכול? אמר להם ישוע: הבשר שלי הוא לעשות את רצונו של ששלח אותי ולסיים את מלאכתו... אני לא יכול לעשות דבר מעצמי. כמו שאני שומע, כך אני שופט, ומשפטי צודק; כי אני לא מחפש את רצוני, כי אם את רצונו של שולחני... כי ירדתי מן השמים, לא לעשות את רצוני, אלא את רצונו של שולחני" (יוחנן ד' 4,31-34; 5,30; 6,38)

אפילו בשעות האחרונות לחייו, מושיענו שמר על הגישה המסורה הזו: הוא עשה מה שאביו שבשמים רצה:
"התנתק מהם כזריקת אבן וכרע ברך והתפלל ואמר: אבא, אם אתה רוצה, קח ממני את הספל הזה; לא רצוני אלא שלך ייעשה." (לוקס כ"ב:22,41-42)

התמסרות לרצון האל היא המפתח לגירוש השטן: »הכנעו את עצמכם לאלוהים בציות והתנגדו לשטן בכל נחישות. אז הוא חייב לברוח ממך." (יעקב ד' 4,7)

אף על פי כן, אנו למדים מהמילה בהשראתו: לא קל למסור את רצונו לאלוהים. "המאבק נגד עצמך הוא הקרב הגדול ביותר שנלחם אי פעם. תתמסרי לעצמך, תמסרי הכל לרצון ה', הרשי לעצמך להיות מושפל ולזכות באהבה טהורה ושלווה שדורשת מעט בקשה, מלאת חסד ומעשים טובים! זה לא קל, ובכל זאת אנחנו יכולים וחייבים להתגבר על זה לחלוטין. רק כאשר האדם נכנע לאלוהים ניתן להחזיר את הידע שלו ואת קדושתו האמיתית. חייו הקדושים ואופיו של ישוע הם דוגמה אמינה. הוא בטח באביו שבשמים ללא גבולות, הוא הלך אחריו ללא תנאי, נכנע לחלוטין, הוא לא הרשה לשרת את עצמו אלא שירת אחרים, הוא לא עשה מה שרצה אלא מה ששלח אותו רצה." (עדויות 3, 106-107)

»אם אתה רוצה, תתן את עצמך במלואו למה שישוע, המשוח, רוצה עבורך. מיד אלוהים ירכוש אותך ויגרום לך לרצות ולעשות מה שנוח לו. כל הווייתך מגיעה בכך לשליטת מוחו של המשיח ואפילו מחשבותיך עוקבות אחריו... על ידי כניעת רצונך לישוע, חייך עם ישוע חבויים באלוהים ומחוברים לכוח החזק מכל הכוחות וה רָשׁוּיוֹת. תקבל כוח מאלוהים, אשר בתורו מחבר אותך חזק לכוחו. אור חדש יעמוד לרשותכם: אור האמונה החיה. התנאי הוא שרצונך קשור לרצון ה'..." (הודעות לצעירים, 152-153)

»כאשר רצון האדם מתחבר לרצון האל, הוא כל יכול. כל מה שהוא יבקש ממך לעשות, אתה יכול לעשות זאת בכוחו. כל העמלות שלו הן כישורים." (שיעורי החפץ של ישו, 333)

לנו זה נכון: »חפשו את-יהוה בעודו נמצא; להתקשר אליו בזמן שהוא קרוב. הרשע עזב את דרכו ועושה רשע ממחשבותיו ופנה אל ה' וירחם עליו ועל אלוהינו כי עמו סליחה רבה" (ישעיהו ל"ה, ו-ז).

ה' יסלח לנו בשמחה כאשר רצוננו סורר ואנוכי. הוא יכול לעשות את זה אם אנחנו מוכנים לוותר על הדרכים והמחשבות שלנו ולתת לאלוהים לכוון את כל הווייתנו. אז גם אנחנו מוכנים להתפלל: »למדני לעשות בטובתך, כי אתה אלהי; רוחך הטובה תוביל אותי על קרקע ישרה." (תהלים 143,10:XNUMX)

אזהרה והבטחה

כל החיות והמלכים, הממלכות והשליטים הללו הלכו בשאפתנות אחר רצונם כי הם אהבו את העולם בחפציהם. הם רצו לשרת את עצמם, לתפוס כמה שיותר מהעולם ולהחזיק בו כמה שיותר זמן. בבל, מדו-פרס, יוון, רומא, הסלאוקים, התלמיים זממו לנצח הכל. במקום זאת, הם איבדו הכל; כולם נפלו. מאידך, מלך המלכים, אדון האדונים, שרק רצה לעשות את רצון אביו, לעולם לא יגווע. מְנוּסֶה! הוא אותו דבר אתמול, היום ולתמיד. הוא יבוא בקרוב ויגאל את אלה שלמדו איך להיות מודרכים על ידי רוח הקודש בכל יום, בכל רגע.
על רקע זה, מה שאמר השליח יוחנן מקבל משמעות חדשה עבור כל אחד מאיתנו:

»אל תאהב את העולם או את מה שיש בעולם. אם מישהו אוהב את העולם, אין בו אהבת האב. כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם, תַּאֲוַת הַבָּשָׂר, וְתַאֲוַת הָעֵינַיִם, וְגַוְוַת הַחַיִּים, לֹא מֵאָב, אֶלָּא מִן הָעוֹלָם. והעולם נכחד בתאוותו; אלא כל העושה את רצון ה', אשר נשאר לנצח.« (יוחנן א' ב':1-2,15)

אל לנו לשכוח את הלקח החשוב ביותר של לימוד הנבואה: רצון האדם מצטמצם לעפר ורצון ה' מתנשא. אני מתפלל שנמסור את עצמנו לחלוטין לאלוהים ונהיה לנו שמחה קדושה ללכת קדימה ולעשות מה שאבינו שבשמים רוצה. יהי רצון שניסיוננו יהיה: "רצונך אלוקי אני אוהב לעשות ותורתך בלבי" (תהלים ל"ט:40,9)