התרופה לנישואין ולמשפחה. מאת נורברטו רסטרפו

זמן קריאה: 7 דקות

הבעיה שלנו פשוטה מאוד: אנחנו לא מאמינים בכתבי הקודש; אנחנו חושבים שהתנ"ך הוא ספרות, ספר טוב עם עצות טובות. אנחנו חושבים שסוף העולם הוא רעיון נחמד, תיאוריה. דוגמה:

ישוע סגר את חיבורו בסוף היום במילים פשוטות מאוד ומעשיות: "לכן צפה!" (מתי כ"ד:24,42 לותר 84) האם אנו צופים? מה זה אומר? ישוע אמר לתלמידיו לשמור על המשמר, אך הם נרדמו שלוש פעמים בגט שמנים. האם הם התעוררו? לא! אנחנו ערים?

על מה אנחנו שומרים?

אנחנו שומרים על הכסף שלנו. אנחנו מטפלים בו, מגנים עליו, סופרים אותו, שוקלים אותו, אוגרים אותו, שומרים עליו. "לכן שמור על המשמר; כי אינך יודע באיזה יום בא אדונך. אבל אתה צריך לדעת את זה: אם בעל בית ידע באיזו שעה של הלילה יבוא הגנב, הוא ישמר ולא יפרוץ לביתו" (מתי כ"ד:24,42 שם).

אם אתה באמת ערני, הבית שלך לא יפרוץ, המשפחה שלך לא תיהרס, המשפחה שלך תהיה שלווה, שניים הפכו לאחד וילדיך יתגיירו. איפה הילדים שלך האם התעוררנו או שאנחנו סובבים סביב עצמנו?

מתי אנחנו מתעוררים

"לכן שמור על המשמר; כי אינך יודע באיזה יום בא אדונך.״ (שם) באיזה יום? בוקר? מחרתיים? היום זה היום, היום אני צריך להיות מוכן. המילה שלו היא לא לעתיד, אלא להווה.

מי אי פעם נשדד וקיבל פגישה עם הפורץ מראש? אף אחד? האם הפורץ לא היה מאורגן בגלל שהוא לא נרשם? כן, הוא היה מאוד מאורגן. ישוע אומר שהוא בא כמו גנב. לכן חשוב להיות מוכנים היום, לא מחר.

מה אנחנו יודעים?

"כי אתה לא יודע." אנחנו לא יודעים? אנחנו יודעים הכל: הצדקה באמונה, חקלאות, תרופות טבעיות, משימות בריאות. מה אנחנו לא יודעים?

יהוה לבדו הוא היודע. הג'נטלמן? אבל האם אנחנו אדונים? אנחנו "שולטים"-שולטים בנשים ונשים "שולטות"-שולטות בגברים. ובשבת אנחנו מתאספים ושרים, "מרנתה, 'אדוננו', בוא!" למעשה סכיזופרני. איזו אמונה!

שומר על המשפחה שלנו

"אבל אתה צריך לדעת את זה: אם בעל בית ידע באיזו שעה של הלילה יבוא הגנב, הוא היה שומר ולא מרשה לפרוץ לביתו." (שם) כאן ישוע מדבר בצורה מאוד מעשית וברורה על בעל בית, ללא מונחים מדעיים, ללא שפה אליטיסטית.

איך מזהים את הער? הבית שלו לא נפרץ. המשפחה שלך שבורה?

האם אנו חיים בוויכוח ואז מגיעים לכנסייה בשבת כאילו היינו בעלי דעה אחת? יש בינינו משהו שישה ימים בשבוע, אבל בשבת אנחנו עוטים פנים יפות. משהו קורה אצל אלה שממתינים וצופים כדי שמשפחותיהם לא יפרצו והבתים שלהם לא ייפרצו.

מוקשים נדירים נראים על פני השטח. המשפחה שלך ממוקשת? הילדים שלך מכורים? האם התעוררת

אור לתוך החושך

"אילו ידע בעל בית באיזו שעה של הלילה יבוא הגנב, היה שומר ולא פורץ לביתו. לכן גם אתה מוכן!" (פס' 43.44-XNUMX)

במשפחה שלנו, ההכנה הכי חשובה מתרחשת - מאוד פשוט ומעשי.

למרבה הצער, אנשים כבר לא יכולים לחיות ביחד היום. הם כבר לא מצליחים לנהל מערכת יחסים אחת חסרת אנוכיות. אתה מתייחס רק לעצמך. אני אוהב אותי, בטח בי, מהלל אותי, מצדיק אותי. זו האמונה שלי: אגואיזם.

אבל אמונתו של ישוע היא חסרת אנוכיות. הוא לא חי בשביל עצמו. הוא חי למען האחרים. הוא חי בשבילנו. זה הבסיס של כל נישואים. בתור ארוסות היה לנו כל כך הרבה מה לומר אחד לשני, היינו כל כך קרובים! כנשואים אנחנו שומרים מרחק, אין תקשורת; אין לו יותר מה לומר לה. חירש, עיוור, אילם. אבל בשבת אנו שרים: "מרנתה, אדוננו, בוא!"

"וַיִּצְטַר יְהוָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָאָדָם עַל הָאָרֶץ וְהִצְטַרֵהוּ בְּלִבּוֹ." (בראשית ו:ו) והתרופה היחידה הייתה המבול. והתרופה היחידה היום היא אש. אנחנו לכודים באבסורד, באבסורד של האגו שלנו. אני לעצמי ורק לעצמי - אובססיבי לעצמי. התרופה היחידה היא לדחות את תכנית הישועה, לדחות חוסר אנוכיות, לדחות את ההזמנה שאומרת "מי שרוצה ללכת אחרי חייב להתכחש לעצמו ולקחת את צלבו וללכת בעקבותיו. אותי." (מרקוס 1:6,6) התרופה היחידה היא אש.

כמה אנחנו שווים?

היום העולם כבר לא מאמין בשיפוט כי אנחנו כבר לא מאמינים בו בעצמנו. אחרת היינו מתחרטים מזמן על פיחות באנשים, בין אם ידיד או אויב. ישוע לא שלל מאף אחד את ערכו. עבור ישוע, כל אדם היה השתקפות של אלוהים. האם אנחנו פוגעים בעצמנו בנישואין, במשפחה? לשבור לב פירושו לצלוב את ישו שוב. ישוע אומר: "כל אשר עשיתם לאחד מהקטנים הללו מאחיי, עשיתם לי" (מתי כ"ה:25,40)

אחים, איבדנו את האחריות המוסרית והרוחנית שלנו. מי שמאבד את זה לא הופך לחיה, אלא לשד. הוא רק מגן על נקודת המבט שלו. האם אנחנו רוצים את זה?

אנו בני האדם מגדלים ילדים ומתייחסים אליהם כמו לכלוך. אנחנו מולידים! אנחנו אוהבים להיות עדים! זה כיף לנו! אנחנו מומחים בראיה. אבל כשאנחנו מבינים שחיים חדשים בעצם צומחים, אנחנו מחליטים לעשות הפלה. ככה אנחנו חושבים!

צלם אלוהים? מרנתה? הוא מגיע? – או שדים?

די בתשובה אחת

אם ההורים יתגיירו, גם הילדים יתגיירו. צריך רק אדם אחד במשפחה כדי להיות יילוד. אלה האחד עם ישוע ייגעו גם בליבם של אחרים, ללא מילים, רק בכריזמה. השפעה בלתי נראית ממיסה לבבות ואנוכיות. אם החומר יכול להיות רדיואקטיבי, אם הוא מקרין, על אחת כמה וכמה לאהבתו של אלוהים, לעקרונותיו, לבשורה תהיה כוח בנו. מה אנחנו מקרינים? האם זה משפיע על אחרים?

הבשורה היא דינמיט, כוח, כוח, רדיואקטיביות. הבשורה האמיתית הורסת אנוכיות, תחילה בי, אחר כך אצל אחרים. זו הסיבה שפול כותב: "כי הבעל הכופר קדש על ידי אשתו" (הראשונה לקורינתים ז':1) אנחנו לא מאמינים בזה. כי אם היינו מאמינים בזה, זה היה מתגשם בתוכנו. כאשר אישה נמצאת במשיח, היא תקרין את אהבתו של אלוהים ולב האבן של בעלה ישתנה בכוחו של אלוהים.

אנחנו צריכים גיור, לא לדת מסוימת, אלא למשיח. אלה שהומרו לישו הם רדיואקטיביים ומקרינים לאחרים. השני מופתע, נדהם. אם המילים שלי נכונות, אם אני באמת אוהב ומכבד את אשתי, מכיוון שאני איתה כל הזמן, היא תשתנה על ידי השפעה זו. אבל אם זה שקר, זה לא משנה אף אחד.

או שאנחנו ממשיכים להרוס?

אנחנו ערים? כן, זה משהו שצריך להיזהר ממנו! אבל אנחנו שומרים על אחרים. אנחנו מתבוננים בעיניים ורואים: כולם בוגדים. אז גם אנחנו מתחממים לאישה אחרת כדי להרוס גם שם. אנחנו קרים בשביל בן הזוג שלנו, אנחנו נפרדים. אנחנו מתחתנים שוב, אפילו בכנסייה, ואפילו האמונה הופכת לעסק. אבל בדבר אלוהים יש רק המוחלט, אין רלטיביזם. ישו הוא המוחלט. הוא בך, התקווה לתהילה.

מתי ילדים קדושים?

"והאשה הכופרת מתקדשת דרך בעלה; אחרת ילדיכם היו טמאים, אבל עכשיו הם קדושים" (הראשונה לקורינתים ז':1)

מתי ילדים קדושים? כאשר שניהם אחד. כשמישהו משדר את הבשורה! הבשורה - לא המנהגים, לא הכללים, לא החוקיות, אלא המציאות. אבל אנו רואים בצורות חיצוניות טמאות. אנו שומרים על עצמנו נקיים מכל מה שנושא תוויות לא נקיות. אבל האם אני עדיין טמא? במערכות היחסים שלי, בחברה שלי, בזוגיות שלי, באינטימיות שלי? כל אחד יכול לענות על השאלה בעצמו!

האם אתה מכיר את התרופה

חרטה היא התרופה. הגיע הזמן. "אני מייעץ לך לקנות ממני זהב מזוקק באש, כדי שתהיה עשיר, ובגדים לבנים, כדי שתלבשו וערומכם לא תבייש; ותמשח את עיניך במשחת עיניים כדי שתראה. כל מה שאני אוהב אני מרשיע ומעניש. אז היה חרוץ וחזור בתשובה! הנה אני עומד בדלת ודופק. אם ישמע מישהו בקולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואוכל עמו ארוחת ערב, והוא איתי. אני אתן לכל מי שמתגבר לשבת איתי על כסאי, כשם שגם אני כבשתי וישבתי עם אבי על כסאו" (התגלות ג':3,18-21)

אלה האנשים שמתעוררים. האם אנחנו שייכים? אני מאחל לנו. אלוהים ישמור עליך!

מקוצר ומתמצה מ: www.youtube.com/watch?v=Uk6hIFA-WCY