... במקום לדחוק על המקום הראשון. מאת סטפן קובס

זמן קריאה: 14 דקות

הגר ישבה שם בדמעות. במשך שעות היא נדדה ללא מטרה עם בנה במדבר. עכשיו אספקת המים שלהם נגמרה. היא כבר השאירה את הילד בצל שיח. מה היא צריכה לעשות? לא היה מישהו שרצה לעזור לה? ואז היא שמעה לפתע קול:

"אל תפחד! אלוהים שמע את בנך בוכה." (בראשית כ"א:1)

היא נשמה לרווחה! הייתה תקווה! ואז הקול המשיך:

"קום, קח את הנער ואחז אותו בחוזקה בידו, כי אעשה אותו לגוי גדול." (בראשית כא:1)

ואז פקח אלוהים את עיניה כדי שתוכל לראות באר מים. היא מילאה במהירות את עורה במים כדי להרוות את צימאונו של ילדה!

אבל מה עושה אישה לבדה עם בנה במדבר? איך הגר הגיעה למצוקה הזו מלכתחילה?

מבט אל לב האב: כאשר נשלח ישמעאל

אברהם נחשב לנסיך רב עוצמה ומנהיג מוכשר. אפילו מלכים העריצו אותו על אופיו המדהים וחייו הייחודיים. הוא מעולם לא חי בפאר; אבל הוא "התעשר מאוד בבקר, כסף וזהב" (בראשית יג, ב). אלוהים גם הבטיח לאברהם ברכות רוחניות מיוחדות:

"אני רוצה לברך אותך ולהפוך אותך לאולדו של עם אדיר. שמך יהיה מפורסם בכל העולם. אתה צריך להראות מה זה אומר כשאני מברך מישהו." (בראשית יב:1 GN)

אבל מי צריך להיחשב היורש החוקי של הברכות הללו? ישמעאל הבכור? או יצחק, בן אשתו הראשית?

לאברהם היו שתי נשים: שרה - אשתו הראשית - והגר, שפחה מצרית. נולד לו ילד אחד עם שתי הנשים. כששני בניו של אברהם גדלו, עצם השאלה איזה בן צריך להיחשב כיורש העיקרי עוררה את כל המחנה למתוח. נראה היה שברכת המשפחה מתפוגגת מקרבם. שרה טענה לבסוף את זכותה כאישה ראשית ואתגרה את בעלה:

״תעיף את השפחה הזאת ואת בנה! אסור לבן השפחה לרשת עם בני יצחק!" (בראשית כ"א, י).

הייתה חדות יוצאת דופן בדבריה של שרה. עם זה היא ציינה שהיא רצינית. המשבר המשפחתי הגיע לשיא. רק לעתים רחוקות היה מחלוקת כזו בין אברהם לבין שרה אשתו. אבל כעת המצב איים להסלים. לבסוף ביקש אברהם מאלוהים עצה. על כך קיבל תשובה חד משמעית:

'אל תתנגד לשלוח את הילד והעבד! עשה כל מה ששרה מבקשת ממך, כי רק צאצאיו של יצחק בנך יהיו העם הנבחר!« (בראשית כא, יב חפא)

אלוהים אמר מילה של כוח: יצחק היה היורש הנבחר! אך האם השליך אלוהים את ישמעאל בנו של אברהם? לב אביו של אברהם כאב: הרי גם ישמעאל היה בנו! איך הוא יכול לשלוח אותו כל כך בקלות? (בראשית כא, יא)

ואז אלוהים המשיך:

"אך גם את בן השפחה אעשה לעם כי צאצאך הוא" (בראשית כ"א, יג).

תכנית ב' לישמעאל: ביד ה' אין מפסידים

כאשר אברהם קיבל לראשונה את ההבטחה ליצחק, אלוהים הבטיח לו: "ושמעתי אותך גם בשביל ישמעאל. הִנֵּה בִּרְכָתִי אוֹתוֹ וְאֶפְרִי אוֹתוֹ וּרְבִיתִי אוֹתוֹ מְאֹד. הוא יוליד שנים עשר נסיכים, ואני אעשה אותו לעם גדול." (בראשית יז:1) כעת הוא הזכיר זאת לאברהם כנחמה לאב ולבכור.

אברהם חש תקווה חדשה: למרות שישמעאל לא היה היורש העיקרי, לאלוהים הייתה תוכנית לעתידו. אבל תחילה היה עליו להעביר את המסר הקשה לילד: "אתה לא היורש שלי!"

"וַיָּקָם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וּמַיִם וַיִּתֵּן אֶל הַגָּר וַיִּשְׁכַּח אֹתָם עַל שִׂפְיָהּ; הוא גם נתן לה את הילד ושלח אותה. ותלך ותועה במדבר באר שבע." (בראשית כ"א, י"ד)

חסד למנודה: אמא לצדו

הגר הייתה מיואשת. אלו היו חדשות קשות עבורה. אבל מה זה חייב להיות אומר לילד! אי אפשר להבין את המאבק שבוודאי התנהל בליבו. כי מה קורה כשחדשות מאכזבות עולות במוחו של מתבגר? את עוצמת המחשבות והרגשות בקושי ניתן לתאר במילים אנושיות!

אבל המחנך הגדול בכל הזמנים ידע מה לעשות. אמר אלוהים להגר:

"קום, קח את הנער והחזק אותו בידך." (בראשית כא:1)

יד חמה היא לפעמים תשובה טובה יותר מוויכוחים ארוכים בשעות הקשות של החיים. זה אומר, "אני איתך! אל תפחד! יש מוצא!״ זו הייתה התרופה שהורתה האלוהית שהגר הייתה לתת לבנה ישמעאל תחילה! רק אז משכו את תשומת לבם למקום שבו המים מעוררי החיים בקעו מקרקעית המדבר.

בשלב זה כדאי לעצור בקצרה:

"החזיקו אותו בחוזקה בידך" הייתה ההוראה האלוהית! זה היה הדבר הראשון שהגר עשתה כדי להוביל את ישמעאל אל המזרקה שממנה זלגו המים היקרים.

האם המילים הללו היו רק עבור הגר? או האם אלוהים נתן כאן עצה שצריכה לחול גם על כל הדורות הבאים כשמדובר בצאצאי ישמעאל?

בולט שכמובן לא הייתה תוכניתו של אלוהים להרגיע את מוחו הסוער של ישמעאל בדיונים ארוכים ובוויכוחים תיאולוגיים. לא! בשלב זה אלוהים רק אמר: "תחזיק אותו בחוזקה ביד"!

נשאלת השאלה: האם נוצרים מימשו את העצה המיטיבה של אלוהים בפועל? האם הם אחזו בחוזקה ביד ילדי ישמעאל, ליוו אותם, עמדו לצידם, ובדרך זו נתנו להם לחוות את אהבת האדם הידידותית של מושיעם? האם הדבר הראשון שהם אמרו לבני ישמעאל היה שהם לא ננטשו (במקום לחזור כל הזמן על המסר הקשה שהם לא היורשים העיקריים)?

אולי זו הייתה עצם העובדה שכל כך מעט תשומת לב הוקדשה לעצת אלוהים המיטיבה הזו שעוררה כל כך הרבה תסיסה והתנגדות מיותרת לאורך מאות השנים.

שתי נשים ממלאות את התפקיד הראשי במחלוקת זו על ירושת אברהם: שרה והגר.

נאמנות ואמון משתלמים

שרה התעקשה להדיר את ישמעאל מבית האב. בכך, נראה היה שהיא כמעט שכחה שעיקר רצונה הוא שאחראי חלקית למצבו העגום של ישמעאל. האישה השנייה - הגר - התכוונה להציל את חיי בנה ישמעאל. היא הייתה מוכנה לעשות הכל כדי לא להשאיר אותו לבד כמנודה.

אבל מה היה לאלוהים לומר על זה?

כששרה ביקשה מבעלה אברהם להוציא את ישמעאל מבית האב ולשלול ממנו את זכות הירושה, אמר ה':

"תקשיבי לקול שלה בכל מה ששרה אומרת לך! כי ביצחק יקרא זרעך." (בראשית כא:1)

זו הייתה מכה קשה לאברהם. אבל כמובן גם להגר! "אני לא יכולה לראות את הילד מת!" (בראשית כא, טז), היא אמרה ובכתה בקול רם. גם לילד שלכם צריך להיות מקום בבית האב! אבל אלוהים הצדיק את טענתה של שרה.

"עבודתך צריכה להראות מה זה אומר כשאני מברך מישהו", אמר אלוהים לאברהם (בראשית יב:ב ל"ג). אבל אי אפשר לחלוק בקלילות את נחלתו של אברהם וברכות ה'. כדי שאמת זו תוצב במקומה הראוי, אלוהים נכנע לבקשתה של שרה. כמו נחלתו של אלוהים, לא ניתן להשיג את נחלתו של אברהם בכל דרך אפשרית.

שרה הייתה מגינת האמונה האמיתית, חוק אלוהים והברית האמיתית. היא ידעה שאף אחד לא יכול באמצעים אנושיים לכפות את נחלתו של אלוהים ומקום בבית האב השמימי: רק ילד הברית האמיתית, שממלא אחר כל הוראותיו של אלוהים ובוטח בכל הבטחותיו, יצא לדרך. נתיב שבאמצעותו ניתן להשיג מטרה זו (גלטים ד':4,21-31). זו הטענה של דת אמת.

על מנת שהאמת המוחלטת הזו תמשיך להטיף בעוצמה לאורך מאות שנים, הצדיק אלוהים את שרה - שהחזיקה בטענות האמת הזו, הטענות המוחלטות של דת אמיתית.

רחמים מצילים את המאוכזבים והדחויים

אבל מה עם הגר עכשיו? האם לאלוהים הייתה תוכנית גם בשבילך?

"אני לא יכולה לראות את הילד מת!" אמרה כשהיא ובנה נאלצו לעזוב את מחנה אברהם (בראשית כ"א, טז). חיי ישמעאל היו יקרים בעיניהם. היא הראתה את זה במילים ובמעשה! להגר היה לב למנודה.

"אני לא יכולה לראות את הילד מת!" - האם היא לא מדברת מלב כל אלה שמבינים את הגורל שאדם מנותק מבית אביו חייב לסבול בהכרח? החיים הרחק מהבית אינם טובים בהרבה מהחיים במדבר מיילל.

אבל הגר לא חסכה קורבנות כדי להתקרב למנודה. אלוהים גם גמל זאת בשפע: בעוד שרה הגנה בתוקף על האמת שתיארה את הדרך לבית האב, אלוהים נתן להגר משימה נוספת: הצלת חיים!

כן, אלוהים אישר את תביעתה של שרה. אבל כשהתקרב להגר, הבהיר מה לעשות עם מי שאיבד את זכות הירושה: "קום קח את הילד ואחז אותו חזק בידך" (בראשית כא, יח) זה היה זה. הפקודה האלוהית הראשונה. כל מה שאחריו צריך להיעשות גם ברוח זו.

הגר - לא שרה - היא שלקחה את המילים האלה ברצינות. זה גם הפך את הגר - לא את שרה - לאישה שאלוהים יכול היה להשתמש בו כדי להוביל את נודד המדבר המסכן אל מעיין מעניק חיים. איזו הצלחה!

אנחנו שלמים רק ביחד

ניתן להפיק מכך לקח חשוב: גישתה של שרה מציגה רק אמת אחת של תוכנית הישועה של אלוהים. מעשיה של הגר, לעומת זאת, משלימים את התמונה. האופן שבו אלוהים התגלה במחלוקת זו מראה לנו כיצד עלינו למצב את עצמנו: כל מי שרוצה לחיות על פי עצתו של ה' אינו צריך להציב את עצמו אך ורק לצדה של שרה או לצדה של הגר. במקום לריב אחד עם השני, מי שמחקים את דמותו של אלוהים יכול להפעיל את כל האנרגיות שלהם כדי לתאר בצורה הברורה ביותר את הדרך המובילה אל בית האב, ובו בזמן לפנות לבני דתות אחרות לתמיכה ותמיכה לתת במקום לשלול מהם את הזכות לבית האב לבדו!

כמה יותר מוצלחים היינו יכולים להצליח בהתמודדות עם ילדיו המתקוטטים של אברהם אילו היינו מייצגים בצורה ברורה יותר את טבעו של אלוהים!

"מי הוא היורש האמיתי?" רק אמון נחשב!


גם היום שאלה מטרידה את מחנהו של אברהם. "מי היורש האמיתי?"

כל שלוש הדתות האברהמיות - יהדות, נצרות ואיסלאם - מתייחסות למוצאן מאברהם. למרבה הצער, השאלה "מי הוא היורש האמיתי?" מתבלבלת לעתים קרובות מדי עם הטענה "מי הגדול מבינינו?" מסיבה זו, כל כך הרבה יהודים, נוצרים ומוסלמים חיים בעימות מתמיד עם טענותיהם. במקום להושיט יד זה לזה, הם חולקים על התביעה לבית האב.

אבל מי הוא היורש האמיתי? התנ"ך נותן תשובה ברורה:

"אבל אם אתם של המשיח, הרי אתם זרעו של אברהם ויורשיו על פי ההבטחה" (גלטים ג':3,29)

זו תביעה בלעדית. אבל זה - ממש כמו במקרה של שרה - מאושר על ידי אלוהים: "כי אין שם אחר מתחת לשמים שניתן בבני אדם ובו עלינו להיוושע!" (מעשי השליחים ד' יב).

אמת זו יכולה לעורר רגשות עזים בקרב בעלי דתות אחרות. אבל איך נתמודד עם זה?

"קום, קח את הילד והחזק אותו בחוזקה בידך."

האם אנחנו באמת רוצים לאפשר לבני אברהם לשוטט במדבר ולמות מצמא בגלל חוסר האכפתיות שלנו?

כל הרואים את האמת הקשה שרק בגלל שהם זרעו של אברהם לא הופכים אותם ליורשיו הראשיים של אברהם (רומים ט, ז) יכולים בשלב הבא להושיט את ליבם ואת ידיהם להושיט אהבת לב לאחיהם ואחיותיהם של זרעו של אברהם לאחוז בהם. היד. כך הם יכולים לתת להם תמיכה ותמיכה (כלומר עד שהם יבואו להכיר גם בבשורת ההצלה של אלוהים - כי בשלב זה אלוהים לא עושה הבדל בין ילדיו של אברהם: "לכולם אותו ה', העשיר לכל הקוראים עליו, כי: 'כל הקורא בשם יהוה ייוושע' (רומים י':9,7)

"המים אשר אתן לו יהפכו בו למעיין מים הנובע לחיי נצח." (יוחנן ד':4,14)

לאחר מכן, בעקבות עצת אלוהים, פקחה הגר את עיניה כך שראתה באר. הגר לא הייתה צריכה לנסוע רחוק בשביל זה. היא מצאה את המקור קרוב מאוד אליה. באמצע המדבר!

גם היום, אותו אלוהים יכול אז להראות לנו היכן בוקעים מי החיים היקרים מהאדמה, להם זקוקים הנודדי המדבר המסכנים כל כך בדחיפות. הוא הבטיח:

"אתן בחינם ממעיין מים חיים לצמאים" (התגלות כ"א:21,6)

הבה ניקח את כל ילדיו של אברהם ביד, ונחזיק את ידינו חזק בליבנו, עד שגם הם יכירו בישוע כמושיעם האישי - כי "אבל אם אתם מהמשיח, אתם זרעו של אברהם ויורשים על פי ההבטחה. " (גלטים 3,29).