סיפור יפהפה שיכול ללמד ילדים על טבעו של אלוהים. מאת אלברטו ופטרישיה רוזנטל
זמן קריאה: 3 דקות
לאחרונה הייתה לנו חוויה נפלאה ביום שישי. אז התחלנו את השבת בשמחה רבה. מה קרה? מבעד לדלת המרפסת ראיתי פרפר מתנופף בצורה מוזרה על הקרקע. יצאתי החוצה ורכנתי לראות שהוא נאבק עם קורי עכביש דביקים. הם איימו להרוס את אחת מכנפיו. גם אזור של האנטנות העדינות נפגע. החיה הקטנה לא יכלה להשתחרר ולבטח תמות.
רציתי לעזור, אבל הפרפר פרפר על הקרקע ולא נתן לי להגיע אליו. ואז מישהו התקשר אליי ונאלצתי לעזוב את המקום לכמה רגעים. כשחזרתי, חיפשתי בדאגה את היצור הקטן. הנה הוא היה! קצת יותר מותש. אבל הוא היה בחיים!
כרעתי ברך לפניו והתפללתי לאלוהים: "אנא, ה', תן לי יד יציבה מאוד ותן לפרפר להתנהג בשלווה! עזור לי לנקות ממנו את קורי העכביש!" ואז התחלתי בזהירות לעבודה. תפסתי את הקורים והתחלתי להסיר בזהירות את החוטים מהכנף הפגועה. והנה, לאחר רפרוף ראשוני, החיה הקטנה הייתה רגועה לחלוטין! נדמה היה שהפרפר פתאום הבין שיש מוצא בשבילו.
זה היה יוצא דופן! כמו מטופל הסומך על הרופא שלו, הוא חיכה כעת בשלווה למה שיבוא בעקבותיו. נדהמתי ונרגשתי עמוקות. באופן די בלתי צפוי, הצלחתי לזהות את נוכחותו של אלוהים בחרק היפה הזה. זה גרם לי לשקט מאוד בעצמי. התקדמתי בזהירות, בזהירות ובזהירות רבה.
אז הצטרפה למקום אשתי פטרישיה. היא הופתעה כי בהתחלה היא ראתה אותי רק מאחור. יחד חווינו כעת את השחרור האיטי של האסיר הקטן. לאט לאט, החומר הקטלני חוסל. כמה פרפר עדין להפליא!
לבסוף הכנף הייתה חופשית. עכשיו הראש! שוב התפללתי שאלוהים יעזור לי לא לפצוע את המרגישים העדינים. הפרפר חש שעכשיו זה עניין של לשחרר את המישוש שלו. והנה, כאילו רצה לעזור – מה שהיה בעצם כך! – הוא דחף את עצמו לכיוון ההפוך בזמן שניסיתי למשוך בעדינות את החוט. זה נראה כמו שני אנשים מושכים בקצוות מנוגדים של חבל. אלא שזה היה מישוש קטן שנמתח לנגד עינינו כמו שלא היה מעולם בחייו.
ואז השתחרר החוט הדביק האחרון! הפרפר היה חופשי! אבל האם הוא נשאר ללא פגע? התרגשנו מאוד. הוא נשאר ללא תנועה מולנו רק לרגע, ואז התרומם באוויר ורפרף בשמחה משם. היינו כל כך שמחים! היה קשה לתאר.
"תעוף טוב, פרפר יקר! אלוהים ברא אותך נפלא! הוא שחרר אותך! שהוא תמיד ישמור אותך!"
"ילחם ה' עבורכם ושקטתם" (שמות י"ד, י"ד).
Schreibe einen Kommentar