מה ישוע עושה עכשיו? ואיך אני יכול לתת לו להשתמש בי? מאת אלן ווייט

במועד המיועד לפסק הדין - בתום 2300 הימים בשנת 1844 - החלה חקירת החטאים וביטולם. כל מי שאי פעם לקח את שמו של ישוע יהיה נתון לבדיקה. גם החיים וגם המתים יישפטו "לפי מעשיהם, לפי הכתוב בספרים" (התגלות כ, יב).

חטאים שלא מתחרטים עליהם ונטושים אי אפשר לסלוח ולהימחק מספרי התעודות, אלא יעידו נגד החוטא ביום ה'. אם עשה את מעשיו הרעים לאור יום או בשחור הלילה; לפני זה שאנחנו עוסקים בו, הכל היה פתוח לגמרי. מלאכי אלוהים היו עדים לכל חטא ותיעדו אותו ברשומות שאין לטעות בהן. ניתן להסתיר, להכחיש או לכסות את החטא מאבא, אמא, אישה, ילדים וחברים; מלבד העבריין האשם, אף אחד לא יכול אפילו לחשוד בדבר בעוול; אבל הכל מתגלה לשירות הביון השמימי. הלילה האפל ביותר, אמנות ההונאה הסודית ביותר אינה מספיקה כדי להסתיר מחשבה אחת מהנצח.

לאלוהים יש תיעוד מדויק של כל חשבון מזויף ויחס לא הוגן. חזות אדוקה אינה יכולה לעוור אותו. הוא לא טועה בהערכת אופי. אנשים עם לב מושחת שולל, אבל אלוהים רואה מבעד לכל המסכות וקורא את החיים הפנימיים ביותר שלנו כמו ספר פתוח. איזו מחשבה עוצמתית!

יום אחרי יום חולף וחובת ההוכחה שלו מוצאת את דרכה אל ספרי התיעוד הנצחיים של גן עדן. מילים שנאמרו פעם, עובדות פעם אחת מחויבות, לעולם לא ניתנות לביטול. מלאכים תיעדו טוב ורע. הכובשים החזקים ביותר עלי אדמות אינם מסוגלים למחוק יום אחד מהרשומות. המעשים שלנו, המילים, אפילו הכוונות הסודיות ביותר שלנו מחליטים לפי משקלם על גורלנו, רווחתנו או אוי. גם אם כבר שכחנו אותם, עדותם תורמת להצדקה או לגינוי שלנו. כשם שתווי פנים משתקפים במראה בדיוק חסר תקלות, האופי נרשם בנאמנות בספרים השמימיים. אבל כמה מעט תשומת לב מוקדשת לדוח הזה שלתוכו ישויות שמימיות זוכות לתובנה.

האם ניתן היה להסיט את הווילון המפריד בין הגלוי לעולם הבלתי נראה, והאם ילדי האדם יוכלו לראות את המלאכים רושמים כל מילה ומעשה שעמם יתמודדו בשיפוט, כמה מילים יישארו שלא נאמרו, כמה יצירות בוטלו!

בית המשפט בוחן את מידת השימוש בכל כישרון. איך השתמשנו בהון שהשמיים השאיל לנו? בבוא ה', האם יקבל בחזרה את רכושו בריבית? האם חידדנו את הכישורים המוכרים לנו בידיים, בליבנו ובמוחנו והשתמשנו בהם לכבוד ה' ולברכת העולם? איך השתמשנו בזמננו, בעט שלנו, בקול שלנו, בכסף שלנו, בהשפעה שלנו? מה עשינו למען ישוע כשפגש אותנו בדמות העניים והסובלים, היתום והאלמנה? אלוהים עשה אותנו לשומרי דברו הקדוש; מה עשינו עם הידע והאמת שניתנו לנו כדי שנוכל להראות לאחרים את הדרך לישועה?

וידוי גרידא של ישוע הוא חסר ערך; רק האהבה שמוצגת דרך יצירות נחשבת לאמיתית. אף על פי כן, בעיני שמיים, האהבה לבדה הופכת פעולה לכדאית. כל מה שקורה מתוך אהבה, לא משנה כמה הוא קטן בעיני האדם, יתקבל ויתוגמל על ידי אלוהים. אפילו האנוכיות הנסתרת של בני האדם מתגלה דרך ספרי שמים. גם כל חטאי המחדל נגד שכנינו ואדישותנו לציפיות המושיע נרשמים שם. שם אתה יכול לראות באיזו תדירות זמן, מחשבה ואנרגיה הוקדשו לשטן שהיה אמור להיות שייך לישו.

עצוב הוא הדיווח שמלאכים מביאים לגן עדן. יצורים אינטליגנטים, חסידים מוצהרים של ישוע, שקועים לחלוטין ברכישת רכוש ארצי ובהנאה מתענוגות ארציים. כסף, זמן וכוח מוקרבים למען מראות ותענוגות; רק כמה רגעים מוקדשים לתפילה, לימוד תנ"ך, השפלה עצמית והודאה על חטאים. השטן ממציא אינספור טריקים כדי להעסיק את מוחנו כדי שלא נחשוב על עצם העבודה שאנו צריכים להכיר יותר מכל. הארכי-רמאי שונא את האמיתות הגדולות המדברות על קורבן הכפרה והמתווך הכל יכול. הוא יודע שהכל תלוי באמנות שלו להסיט את המוחות מישוע ומהאמת שלו.

מי שעתיד להרוויח מתיווכו של המושיע, אסור לו לאפשר לשום דבר להסיח את דעתו ממשימתו: "לשלם קדושה ביראת אלוהים" (ב' לקורינתים ז, א'). במקום לבזבז את השעות היקרות על הנאה, הצגה או חיפוש רווחים, היא מקדישה בתפילה ללימוד הרציני של דבר האמת. יש צורך שאנשי אלוהים יבינו בבירור את נושא המקדש והשיפוט החקירתי, שכולם יבינו באופן אישי את תפקידו ותפקידו של הכהן הגדול הגדול שלהם. אחרת הם לא יוכלו לקבל את הביטחון החיוני בזמן הזה או לקבל את התפקיד שאלוהים ייעד עבורם. לכל אחד באופן אישי יש נשמה להציל או לאבד. כל תיק תלוי ועומד בבית המשפט של אלוהים. כל אחד צריך לענות על עצמו בפני השופט הגדול. כמה חשוב שנזכור לא פעם את הסצנה החגיגית שבה בית המשפט יושב ופותחים את הספרים, כשכולם, עם דניאל, חייבים לעמוד במקומם באחרית הימים.

אלן ווייט, מחלוקת גדולה, 486-488