על הנכונות לעזוב את אזור הנוחות שלך למען דבר אלוהים. מאת ריצ'רד אלופר

רַב יעקב דוד וילובסקי, ידוע כ רידבז (מבטאים: Ridwaas), היו חיים מעניינים מאוד. הוא נולד בליטא בשנת 1845 ולאחר מכן התגורר בשיקגו זמן מה לפני שעבר ארץ ישראל עלה לארץ ובילה את שארית חייו צפת גר בצפון הגליל.

יום אחד נכנס אדם לאחד בית ספר (יידיש לבית הכנסת) בצפת וראה את זה רידבז שב כפוף ותבכה במרירות. האיש רץ אל ה הרבלראות אם הוא יכול לעזור לו. "מה לא בסדר?" הוא שאל בדאגה. "כלום," הוא ענה רידבז. "רק שהיום הוא היארצייט (יום השנה למותו של אבי)".

האיש נדהם. אבא של רידבז כנראה מת לפני יותר מחצי מאה. איך יכול היה הרב לבכות כל כך דמעות מרות על בן משפחה שמת לפני זמן כה רב?

"בכיתי", הסביר רידבז, "כי חשבתי על אהבתו העמוקה של אבי לתורה".

דר רידבז המחיש את האהבה הזו באמצעות תקרית:

כשהייתי בן שש, אבי שכר מורה פרטי שילמד איתי תורה. השיעורים התנהלו יפה, אבל אבי היה עני מאוד ולאחר זמן מה הוא כבר לא יכול היה לשלם למורה.

"יום אחד המורה שלחה אותי הביתה עם פתק. היה כתוב שאבא שלי לא שילם כלום כבר חודשיים. הוא הציב לאבי אולטימטום: אם אבא שלי לא היה מביא את הכסף, המורה לצערי כבר לא תוכל לתת לי שיעורים. אבי היה מבוהל. ממש לא היה לו כרגע כסף לכלום, ובטח שלא למורה פרטי. אבל הוא גם לא יכול היה לשאת את המחשבה שאפסיק ללמוד.

באותו ערב ב בית ספר אבי שמע איש עשיר מדבר עם חברו. הוא אמר שהוא בונה בית חדש לחתנו ופשוט לא מצא לבנים לאח. זה כל מה שאבי היה צריך לשמוע. הוא מיהר הביתה ופירק בזהירות את ארובת ביתנו, לבנה אחר לבנה. אחר כך מסר את האבנים לעשיר, ששילם לו כסף רב עבורן.

שמח, אבא שלי הלך למורה ושילם לו את המשכורת החודשית המצטיינת וזה לששת החודשים הבאים.

"אני עדיין זוכר היטב את החורף הקר הזה", המשיך רידבז נמשך. »בלי אח לא יכולנו להדליק מדורה וכל המשפחה סבלה קשות מהקור.

אבל אבי היה משוכנע בתוקף שהוא קיבל החלטה טובה מנקודת מבט עסקית. בסופו של דבר, כל הסבל היה שווה את זה אם זה אומר שאוכל ללמוד את התורה.«מתוך: ניוזלטר שבת שלום, 755, 18 בנובמבר 2017, כ"ט חשוון תשע"ח.
הוצאה: מרכז הידידות היהודי האדוונטיסטי העולמי

קישור מומלץ:
http://jewishadventist-org.netadventist.org/