ברומיים י':10,4 אנו קוראים: "כי המשיח הוא סוף תורת הצדק לכל המאמין".

לפני שמסבירים את הטקסט הזה, אולי כדאי להראות בקצרה מה זה לא אומר. פסוק זה בתנ"ך אינו אומר שישוע שם קץ לחוק.

קודם כל, ישוע עצמו אומר על התורה: "לא באתי להשמיד" (מתי ה':5,17).

שנית, הנביא אומר שבמקום לבטלו, יעשה ה' את התורה גדולה ותפארת" (ישעיהו ל"ב, כא).

שלישית, התורה הייתה בליבו של ישוע: "אז אמרתי, הנה אני בא, במגילה כתוב עלי; אני חפץ לעשות את רצונך, אלוהי, ותורתך בלבי" (תהלים ל"ח:40,8.9-XNUMX)

רביעית, לא ניתן לבטל את החוק משום שהיא צדקת אלוהים, היסוד לממשלתו (לוקס טז:16,17).

המילה היוונית ל"סוף" (telos) אינה בהכרח פירושה "סוף". הוא משמש לעתים קרובות במובן של "מטרה", "מטרה" או "מטרה". "זֶה מטרה אולטימטיבית [טלוס] של הציווי הוא אהבה מלב טהור ומצפון טוב ואמונה כנה." (1 טימותיאוס א' 1,5) "זוהי אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו" (יוחנן א' ה': 1); "אז אהבה היא התגשמות החוק." (רומים י"ג:5,3) אותה מילה משמשת לאהבה בכל שלושת הטקסטים: אגפה.

אנו מאמינים שהקלט שלנו אומר שמטרת הציווי (או החוק) היא לקיים אותו. למעשה, זה מובן מאליו. אבל זה לא המטרה הסופית של החוק. בפסוק שלאחר מכן, פאולוס מצטט את משה כאומר על התורה: "האיש העושה את הדברים האלה יחיה על פיהם" (רומים י':10,5) ישוע אמר לשליט הצעיר העשיר, "אבל אם אתה רוצה להיכנס, היכנס לתוך חיים, שמור את המצוות!" (מתי י"ט:19,17)

מטרת החוק הייתה להישמר, או במילים אחרות, לייצר אופי צדיק. במקביל, מובטחת שכל מי שמציית יחיה. המטרה הסופית של החוק, אם כן, הייתה לתת חיים. דבריו של פאולוס משתלבים בכך, כאשר הוא אומר שהתורה "ניתנה לי לחיות" (אל הרומים ז':7,10).

אבל "כולם חטאו וחסרו כבוד אלוהים" ו"שכר החטא הוא מוות" (רומים ג':3,23; ו':6,23). לפיכך, החוק אינו יכול להגשים את מטרתו. זה לא יכול להפוך דמויות למושלמות ולכן לא יכול לתת חיים.

ברגע שאדם עבר על החוק, שום ציות אחר לא יוכל להפוך את אופיו למושלמת. לכן התורה הביאה את המוות, אף על פי שהיא ניתנה לחיים (רומים ז':7,10). אם היינו צריכים לעצור בחוק, שאינו יכול לשרת את מטרתו, כל העולם היה נידון ונידון למוות.

אבל עכשיו נראה שישוע הוא זה שמציע לאדם גם צדק וגם חיים. אנו קוראים שכולנו "מוצדקים ללא ערך בחסדו באמצעות הגאולה שבאה על ידי ישוע המשיח." (רומים ג':3,24, לותר 84) "מכיוון שצדקנו באמונה, יש לנו שלום עם אלוהים באמצעות אדוננו ישוע. המשיח." (רומים ה':5,1 לותר 84) אפילו יותר: הוא מאפשר לנו לשמור על החוק. "כי הוא (אלוהים) עשה אותו (המשיח), אשר לא ידע חטא, להיות חטא עבורנו, כדי שנהיה בו לצדקת אלוהים." (2 לקורינתים ה':5,21)

בישוע, אם כן, אנו יכולים להיות מושלמים ולהגשים את צדקתו של אלוהים כאילו צייתנו ללא הרף לחוק. "אז עכשיו אין עוד הרשעה למי שנמצאים במשיח ישוע, שהולכים לא על פי הבשר, אלא על פי הרוח... כי מה שהתורה לא יכלה לעשות - בהיותו חסר אונים דרך הבשר - עשה אלוהים על ידי נשלח בנו בדמות בשר החטא ולמען החטא, ורשע החטא בבשר למען תתקיים בנו צדקת התורה, ההולכים לא על פי הבשר, אלא על פי הרוח." ( הרומים ח':8,1-4)

מה היה בלתי אפשרי עבור החוק? זה לא יכול היה לשחרר נפש אשמה אחת מקללות. למה לא? כי "היה חסר כוח על ידי הבשר" לא החוק היה חסר כוח, אלא הבשר. זו לא אשמתו של כלי טוב אם הוא לא יכול להפוך בול עץ רקוב לתומך שמיש.

החוק לא יכול לנקות את עברו של אדם. זה לא יכול להפוך אותו ללא חטא. אפילו לנפל המסכן אין כוח על בשרו לשמור את החוק. לכן אלוהים זוקף את צדקתו של ישוע למאמין. כי הוא נעשה בדמותו של בשר חוטא כדי שתתקיים "צדקת התורה" בחיינו. בדרך זו, ישוע הוא הסוף [המטרה, ההגשמה] של החוק.

לסיכום, אם כן, ניתן לומר שמטרת החוק הייתה לתת חיים בגלל הציות. אבל כל בני האדם חטאו ונגזר עליהם למות. כעת ישוע לקח על עצמו את הטבע האנושי ויעניק את צדקתו לאלה שמקבלים את קורבנו. כאשר הפכו דרכו לעושי חוק, הוא מקיים בהם את מטרתו העליונה: הוא מכתיר אותם בחיי נצח. במילים אחרות, שאי אפשר להפריז בהערכתו, ישוע "נעשה לנו מאלוהים... חוכמה, צדקה, קידוש וגאולה" (1 לקורינתים א':1,30).

הסוף: הד התנ"ך וסימני הזמן האוסטרליים, "משיח קץ התורה", ז':7,4; 15 בפברואר, 1892

הופיע לראשונה ב הבסיס האיתן שלנו, 1-1998
www.hoffe-weltweit.de/UfF1998