אהבה של אמא יכולה לעשות דברים גדולים. מאת גלסני מייסון

מרי סלסור אמרה פעם, "אני חייבת הרבה מאוד לאמי הקדושה." מרי ואמה היו חברות קרובות. זו הסיבה שהיא הרגישה בטוחה כילדה ומאוחר יותר חשה כל כך הרבה אהבה לאנשים אחרים.

החיים לא היו קלים עם הסלסורס בסקוטלנד. אביה של מרי רוברט היה שיכור וביזבז את כל כספו על אלכוהול. לא נותר דבר לאשתו ולילדיו. אמה של מרי עדיין עשתה כל שביכולתה כדי להבטיח ששבעת ילדיה תמיד יוכלו לשבת ליד שולחן ערוך.

לפעמים היא ומרי היו שומרים חלק מהאוכל שלהם עבור אביהם, למרות שפעם הוא אפילו זרק את האוכל לאש כי לא היה רעב. מרי ואמה הפכו לחברות קרובות בזמנים קשים אלו.

למרות הקשיים, גברת סלסור סיפקה גם הזנה רוחנית לילדיה. מדי יום היא שילבה את התנ"ך ואת עקרונותיו בחיי היומיום. היא סיפרה להם את הבשורה וגרמה להם להרגיש עד כמה אחרים תלויים בשיתוף הבשורה. למרות שבעלה לא היה אמון, גברת סלסור חלמה שמשפחתה תהפוך לאור בעולם הזה. היא העבירה את המטרה הזו לילדיה. מטרה זו התבררה יותר ויותר כאשר המשפחה קראה בשקיקה כל גיליון של מגזין בשם Mission Echo וטרפה בשקיקה את סיפוריהם של דיוויד ליווינגסטון ושל מיסיונרים גדולים אחרים.

מכיוון שהיה להם מעט כסף, המשפחה סבלה מתת תזונה ותנאי דיור גרועים. לכן כל הילדים היו חולים לעתים קרובות. שניים מתו בילדותם, כולל אחד משני אחיה של מרי. לבסוף מת גם אביו מהתמכרותו לאלכוהול.

זה עולה

לאחר מותו, הסלסורס השתפרו לאט לאט. מרי ואמה כבר לא נאלצו להסתיר את כספן שהרוויחו קשה מאביהן. הם כבר לא היו צריכים לפחד מצעדיו. אבל החיים היו רחוקים מלהיות נוחים. שניהם עבדו שתים עשרה שעות ביום בבית האריגה. לפעמים מרי תהתה אם היא תצטרך לבלות את שארית חייה במונוטוניות הזו. אבל אמה נתנה לה תקווה. במהלך השעות הארוכות, מרי חשבה יותר ויותר על המיסיונרים ועבודתם. היא הניחה לפניה ספרי שליחות וסיפורים כדי שתוכל לקרוא תוך כדי אריגה. אבל הספר האהוב עליה נשאר התנ"ך.

הברור

גברת סלסור עודדה את מרי להיות מיסיונרית בכל צעד ושעל. זה הניע אותם לקיים יחסים קרובים יותר עם המושיע שלהם. עד מהרה הובילה מרי שיעור בבית ספר ראשון בכנסייה שלה. אבל היא השתוקקה ליותר. בדרך לעבודה היא נאלצה ללכת בשכונות העוני. זה גרם לה לרצות להגיע לילדים המסכנים שם. כשמרי ביקשה לעבוד בשכונות העוני, מנהיגי הכנסייה נחרדו! האם היא לא ידעה שהילדים האלה הם השובבים ביותר בכל העיר? הם המליצו לה להסתפק במטלה שלה בבית הספר של יום ראשון. אבל מרי טענה את עצמה בנחישות. למרות שקשה ללמד את הילדים הללו, מרי לא ויתרה, כנראה בזכות העידוד המתמיד של אמה. היא ביקרה לעתים קרובות אנשים בשכונות העוני, טיפלה בהם וסיפרה להם על ישו. האנשים שבהם טיפלה באהבה כזו גדלו לאהוב את הצעירה האמיצה הזו יותר ויותר עם הזמן.

מרי עבדה בבית האריגה עוד ארבע עשרה שנים. בזמנה הפנוי היא סיפרה לאנשים על ישו. אבל לא היא ולא אמה איבדו עניין במשימות עולמיות. היא השתתפה בכל אירוע שליחות בכנסייה שלה עם משפחתה. אמה של מרי קיוותה שבנה ג'ון ייסע כמיסיונר לקלבר שבאפריקה (ניגריה). אבל בריאותו הכושלת של ג'ון הדאיגה את מרי. היא אהבה את אחיה הגדול. האם הוא יוכל להתמודד עם קשיי חיי המיסיונרים? ככל שנחלש, אמו ואחיותיו שלחו אותו לאקלים חם יותר בניו זילנד. הוא מת רק שבוע לאחר הגעתו. מותו של ג'ון היה מכה איומה לגברת סלסור. הוא היה הבן היחיד שנותר. משמעות הדבר היא שהחלום שלה להיות מיסיונר במשפחה נעלם.

כל הדרך לאפריקה

אבל האירוע הזה הפנה את מחשבותיה של מרי לשדה המשימה. תמיד היה לה לב לקלאבר. אולי היא צריכה לנסוע לאפריקה בתור מיסיונרית במקום ג'ון? שתי אחיותיה הנותרות, סוזן וג'ני, יכלו כעת לפרנס את אמם. הם ידעו שמרי תחזיר כמה שיותר ממשכורת המיסיונרית שלה. מרי הרהרה ברעיון הזה במשך כמה חודשים מבלי לספר לאמה. אבל יום אחד, כשהגיעה הידיעה על מותו של דיוויד ליווינגסטון, מרי דיברה על כך עם אמה. האם אולי היא תיסע לקלאבר, שם חי ומת דיוויד ליווינגסטון?

האם הייתה מוכנה לשחרר אותה. "את תהיי מיסיונר נפלא. אני בטוח שאלוהים יהיה איתך."

מאושרת מאוד שסוף סוף יש מיסיונר במשפחה, האם סיפרה על כך לכל חבריה. אבל הם לא האמינו שמרי תוותר על עבודתה במפעל האריגה ותבזבז את חייה באפריקה. הרי היא כבר הייתה פעילה בשליחות! הם הזהירו את האם שמרי עלולה למות בארץ הזרה הזו. גברת סלסור הקשיבה בסבלנות, אך הפקידה את מרי בידיו של אלוהים. בעוד יציאתה לקלבר התעכבה, המשיכה גב' סלסור לעודד את בתה.

חופשות ביתיות

שלוש שנים לאחר הגעתה לאפריקה, מרי חזרה הביתה בחופשה. היא הייתה במצב בריאותי ירוד. אמה ואחיותיה של מרי שמחו מאוד לראות אותן שוב והתלהבו מהדיווח שלהן על העבודה בקלאבר. לרוע המזל, גם גב' סלסור לא הייתה בריאה. מרי עזרה לאמה לעבור מהעיר המלוכלכת לקוטג' כפרי. האוויר הצח והשמש עזרו לשניים להתאושש. אז מרי הצליחה לחזור לקלבר.

לאחר שלוש שנים נוספות באפריקה, מרי חלתה שוב. הפעם היא הביאה איתה ילדה קטנה בשם ג'אני לסקוטלנד. מרי סלדה מהמנהג של רצח תאומים והצילה את הילד ממנו. היא גידלה את השם הזה של אחותה באהבה רבה. בבית סיפרה מרי על חוויותיה בקלאבר. כמו תמיד, אמה עודדה מאוד.

כשמרי רצתה לחזור לקלבר, אחותה ג'ני חלתה לפתע מאוד. למרי לא היה כסף לקחת את ג'יני לצרפת או לאיטליה. אז היא ביקשה ממועצת המשימה לאפשר לה לקחת את ג'אני איתה לקלאבר. אבל הוא סירב. חבר הציע את האקלים החם יותר בדרום אנגליה. אז מרי עברה לשם עם אמה ואחותה. זמן קצר לאחר מכן נודע להם שאחותם השנייה, סוזן, מתה. למרות כל הסבל, מרי התקדמה וטיפלה במסירות בג'אני.

ג'אני התאוששה במהרה, ואיפשרה למרי לארוז כדי לצאת לקלאבר. ואז אמה חלתה במפתיע. מרי התפללה לחוכמה. היא קיבלה את הרעיון להביא חבר מבוגר יותר. אמה של מרי הסכימה, למרות שזה לא היה קל עבורה. היא ידעה שהגיע הזמן שמרי תחזור לקלבר. עד מהרה נופפה מרי פעם אחרונה לאמה ולאחותה מספינת המפרש. לא היה לה מושג שזו הפעם האחרונה שהם יראו זה את זה על האדמה הזאת.

תודה לך אמא!

בחזרה לקלאבר, מרי השליכה את עצמה לעבוד עבור המקומיים. היא שלחה את רוב משכורתה למשפחתה חזרה הביתה. יום אחד הגיע מכתב. גם אחותה וגם אמה מתו. מרי התאבלה עמוקות על אובדן משפחתה! אמה תמיד עודדה והעניקה לה השראה. היא תמיד גילתה עניין רב בכל מה שמרי עשתה והקריבה למען מטרות המשימה שלה. מרי כתבה: "למי עלי לספר את הסיפורים, הדאגות והשטויות שלי עכשיו? כל חיי טיפלתי ותכננתי עבור אמי ואחיותיי. עכשיו אני נשאר לבד - כמו ספינה תקועה'.

אבל מרי לא הייתה לבד. אביה שבשמים עמד לצידה. בכוחו היא המשיכה ועשתה עבורו עבודות גדולות עוד יותר. היא כבשה את לבם של המקומיים למען אלוהים. את ההשפעה מרחיקת הלכת של חייה של מרי ניתן לייחס במידה רבה לעידוד אמה. היא עשתה כל שביכולתה כדי לגרום לילדיה להסתכל אל ישוע. היא נטעה את שליחותה בליבם. דבריה של מרי הגיעו מעומק ליבה: "אני חייבת מאוד מאוד לאמי הקדושה".

טיפ לספר: אולי תוכלו לקנות עותק עתיק של ספר הילדים המרגש על מרי סלסור באינטרנט. הוא נקרא "משפט המוות" והוא מאת דייב ונטע ג'קסון.