תומס א.דיוויס התקרב לישו דרך הספר Steps to Jesus בזמן שהוצב באנגליה כחובש קנדי ​​במהלך מלחמת העולם השנייה.

מכל המראית עין, הקשר הסתדר נפלא. שכן הוא הפך לכומר אדוונטיסט ביום השביעי, עורך ומיסיונר בפיליפינים ובהודו.

אבל דייויס זיהה - בחוסר רצון בהתחלה - שאיבד את מערכת היחסים הקרובה עם ישו לאחר שובו משדה המשימה ב-1970. אשתו מרגרט עסקה בלימוד תנ"ך וחיפשה גם בכתביה של אלן ווייט, מייסדת שותפה של הכנסייה האדוונטיסטית.

לאחר חיפושים, בני הזוג סוף סוף מצאו קשר מתמשך עם ישו ששינה את חייהם לנצח - ודייוויס רב המכר שלו איך להיות נוצרי מנצח (לחיות מנצח כנוצרי) תן לכתוב.

"הספר נגע בחיי ובחיי אלפים עם הנושא של חיים שניתנו לישו", אמרה בתו, לורנה דרהר.

דייוויס, עורך לשעבר של ה סקירה והראלד (היום סקירת אדוונטיסטים), נפטר ב-30 ביולי 2016 בקלונה, קולומביה הבריטית, קנדה. הוא היה בן 96.

"לאורך חייו כעורך וכמטיף, תומס דייויס היה נאמן למושיע שלו. מעל לכל, הדאגה שלו הייתה להכין אחרים למפגש הרמוני עם ישו", אמר מארק א. ג'ונסון, נשיא הכנסייה האדוונטיסטית הקנדית, שניהל את ההלוויה ב-13 באוגוסט בכנסייה האדוונטיסטית קלונה.

Thomas A. Davis 1978 ככותב ועורך של Review and Herald Publishing. (תמונות: באדיבות המשפחה)

"הייתה לו השפעה עצומה על מערכת היחסים של הרבה אנשים עם ישו", אמר ג'ונסון סקירת אדוונטיסטים. "גם אני הייתי חלק מזה".

תומס אטווד דייויס נולד ב-9 בפברואר 1920 ב-Safe Harbor, ניופאונדלנד. הוריו הצטרפו לכנסייה האדוונטיסטית כשהיה בן 11 ושלחו אותו לבית ספר אדוונטיסטי, החלטה שלאחר מכן קבעה את כיוון חייו.

במהלך מלחמת העולם השנייה גויס דייוויס לחיל האוויר המלכותי הקנדי. הוא למד ב-Oshawa Missionary College (כיום Kingsway College) באושאווה, אונטריו, קנדה. שנתיים מתוך שלוש שנות שירותו עבד כחובש באנגליה.

טרנר אמר שהוא הבין עד מהרה שאם ברצונו לשמור על יחסיו עם אלוהים ולעמוד בפיתויים של הצבא, הוא צריך להשקיע יותר זמן בדבר אלוהים. מלבד התנ"ך, אלן ווייטס כן הודעות לצעירים und צעדים אל ישוע היו הספרים האהובים עליו.

"יחסיו הקרובים עם אלוהים הובילו חיילים רבים לקרוא לו 'מטיף' ולבקש ממנו עצות. אבל כשחזר לקולג', הוא נרגע בסביבה האדוונטיסטית ולא הצליח להבין עד כמה הוא זקוק לאלוהים. הוא לא הצליח לשמור על הקשר".

20 שנות שירות לקהילה

בשנת 1949, תומס דייויס פגש את מרגרט פנר והתחתן עם זה בזמן שלמד תיאולוגיה בקנדיאן יוניון קולג' (כיום אוניברסיטת בורמן). בשנת 1951 סיים את לימודיו ועבד תחילה כאוונגליסט מזמר, ולאחר מכן ככומר.

הוא פרש משירות השטח כשעבר לוושינגטון ב-1985 כדי לשמש כעוזר בעריכת מילון התנ"ך לתרום, פורסם על ידי Review ו-Herald Verlag כחלק מה- פרשנות התנ"ך של היום השביעי לאדוונטיסט היה מוכן.

"למרות שאבא היה בעל תואר בתיאולוגיה והפך לכומר, הוא היה סופר בנשמה", אמר דרהר.

כאשר הושלם פרויקט המילון שנתיים לאחר מכן, דייויס קיבל לידיו את הניהול של הוצאת פיליפינים. ב-1965 נקרא לאותה עבודה בהוצאת Oriental Watchman בהודו.

בתו שריל דאן נזכרה בתשוקתו למוזיקה ולנסיעות במהלך השנים הללו.

"כשגרנו בהודו, הוא החליט להקליט את השירים האהובים עליו", אמרה. "תרגלתי שעות בפסנתר ואז הקלטנו את השירים שלו. אבא גם אהב לטייל. כשעזבנו את הפיליפינים בחופשת הבית הראשונה שלנו ב-1964, נסענו לראשונה להודו, המזרח התיכון, מצרים ואירופה לפני ביקור משפחה בקנדה.«

לאחר חמש שנים בהודו, דייויס נקרא לחזור ל-Revue and Herald Publishing, שם היה עורך שותף של סקירה והראלד היה.

במהלך תקופה זו הוא גילה שיחסיו עם ישוע לא היו קרובים כפי שחשב.

"לאחר שמשפחתנו חזרה משדה השליחות ב-1970, לאמי, מרגרט, הייתה חוויה שגרמה לה להשתוקק לחיות חיים נוצריים מוחשיים יותר. אז היא התחילה ללמוד את התנ"ך ואת רוח הנבואה כמו שלא היה מעולם", כתב דרהר בדוא"ל.

"כשהיא התקרבה לאלוהים, היא פשוט הייתה צריכה לספר לאבא על זה. בתחילה הוא התנגד לכך - הרי הוא היה מטיף ותיאולוג יותר מ-20 שנה. אף אחד במשפחה לא למד כמוהו!״ אמרה. "אבל כשאמא שלי המשיכה לחלוק את מה שגילתה, הוא ויתר על התנגדותו. הוא הבין שלמרות לימוד התנ"ך האינטנסיבי שלו, הוא איבד את הקשר הקרוב שלו עם אלוהים, אהבתו הראשונה כשהיה בחיל האוויר. הוא רצה למצוא אותה שוב, אבל הוא לא ידע איך. אז ההורים שלי התחילו יחד בקולג' והם התחילו להבין מה המשמעות של מערכת יחסים מתמשכת ומשנה חיים עם אלוהים".

תומס דייויס, מימין, עם אשתו מרגרט ושלושת ילדיהם, ארלן דייויס; שריל דאן, שנייה משמאל; ולורנה טרנר ב-2007

רב המכר נולד

ספרו של דייוויס צץ מתוך החוויה הזו ב-1975 לחיות מנצח כנוצרי, שזכה לשבחים רבים על ידי נשיא הכנסייה האדוונטיסטית דאז, רוברט ה. פירסון.

"בשפה פשוטה אך עוצמתית, הוא [דיוויס] מראה לקוראיו את הדרך לחייו של מתגבר אמיתי כנוצרי", כתב פירסון בהקדמה. »שלב אחר שלב הוא הופך את השביל למזמין ומאוד פרקטי. ישוע יחזור לחיים בחוויה שלך כשאתה רואה אותו משבח בכל עמוד במלוא יופיו ותפארתו."

פירסון גם עודד את המשתתפים בכנס הכללי באותה שנה לקרוא את הספר, אמר דאן.

"אמרו לנו שהאח פירסון החזיק את הספר בוועידה הכללית של 1975 בוינה, אוסטריה, ואמר שכל משפחה אדוונטיסטית צריכה לקבל את הספר הזה", אמרה. [הספר תורגם לגרמנית רק שנים רבות לאחר מכן ביוזמה פרטית ויצא לאור בשנת 1998 על ידי Hoffnungweltverlag (היום NewStartCenter) ואמור להיות זמין שוב מינואר 2017.]

הנה קובץ ה-PDF באנגלית

דייוויס כתב ספרים נוספים על חיים נוצריים מעשיים, כולל: כמובן שאפשר ללכת על המים; האם ישוע היה באמת כמונו?, המצפון, הקול הפנימי שלך; לאודיציאה, הכנסייה שאינה יודעת; ובא, הגשם האחרון. הוא גם כתב שירה עטורת פרסים und הקדמות לתפילה, ספר דבקות משנת 1967 שהודפס מאוחר יותר על ידי משרדי השעה השקטה ותורגם לשפות שונות.

דייוויס נשאר ב-Revue and Herald Publishing מ-1970 ועד פרישתו ב-1985, שם שימש כמוציא לאור ועורך כתב עת הבריאות. חיים ובריאות (היום חיים תוססים) עבד.

כשדיוויס חזר לקנדה, הוא המשיך לענות על שאלות תנ"ך בדוא"ל, להטיף, ללמד בבית הספר לשבת ולשיר.

הוא משאיר אחריו את אשתו, מרגרט; שלושת ילדיהם ארלן דייויס מקולג' פלייס, וושינגטון, ארה"ב; הבנות שריל דאן מקלגרי, אלברטה, קנדה ולורנה דרהר מפריסט ריבר, איידהו, ארה"ב; חמישה נכדים ושבעה נינים. הוא הותיר אחריו גם שני אחיו, קנת ואדוארד דייויס; ואחות, איירין טאון.

במבט לאחור על 96 שנותיו, כתב דייוויס במתווה של חייו, שנתן למשפחתו, כי הוא "דאג במיוחד לשני דברים שהראיות העצמיות שלהם הופכות אותם לא פחות חשובים: קוצר החיים והחשיבות הנצחית של מערכת יחסים מתמשכת ומוקירת קנאה לאדון ישוע."

"אם האחרון הוא לא המטרה הסופית בחיינו", אמר, "אז בזבזנו את זה בצורה נוראית, טראגית לנצח".

באישור אדיב מהכותב מאת: תומס דייויס, מיסיונר אדוונטיסט שמצא את ישו לאחר שדה המיסיון, www.adventistreview.org, 19 באוגוסט 2016