כומר ופרופסור

לאחר שנתיים במנזר, הוסמך לותר לכומר ושנה לאחר מכן מונה לתפקיד הקתדרה באוניברסיטת ויטנברג. כאן התמסר ללימוד השפות העתיקות, בעיקר יוונית ועברית, כדי שיוכל לקרוא את דבר ה' בשפות המקור. הוא החל להרצות על התנ"ך. הוא הפך את ספר התהילים, הבשורות, האיגרות למובנות לקהל גדול של מאזינים נלהבים. סטודנטים הגיעו לאוניברסיטה בהמוניהם מכל חלקי גרמניה ומחוצה לה.

סטאופיץ, חברו וממונה עליו, דחק בו להטיף את דבר ה' גם מהדוכן. לותר היסס כי לא הרגיש ראוי לדבר עם האנשים בשמו של ישוע. רק לאחר מאבק ממושך נכנע לתחינות חבריו. הדוכן שממנו הטיף לראשונה היה דוכן ישן בקפלה רעועה שנתמכה מכל עבר כדי למנוע ממנו לקרוס. כאן התחילו הדרשות הרפורמיות. כאשר ישוע הגיע לארץ, הם השכיבו אותו באבוס. הבשורה לא הוכרזה לראשונה בכנסיות מרשימות, אלא מהספסל המתנדנד של סירת דייגים, מצלעי ההרים, במישורים וליד כבישי הארץ.

לותר כבר היה חושף אדיר של כתבי הקודש וחסדו של אלוהים היה עליו. רהיטותו ריתקה את הקהל שלו. הוא הציג את האמת בצורה כה ברורה ועוצמתית עד שהם שוכנעו על ידו. האש שלו נגעה לליבם. הקפלה הקטנה לא יכלה להחזיק את ההמונים שדרשו כניסה. אז הוא הוזמן להטיף בכנסיית העיר. המוניטין שלו התפשט עד כדי כך שפרידריך החכם, הבוחר של סקסוניה, הגיע לוויטנברג לשמוע אותו.

מסעו של לותר לרומא

לותר היה עדיין בן אמיתי של הכנסייה האפיפיורית ומעולם לא חלם להיות משהו אחר. השגחת אלוהים הובילה אותו לבקר ברומא. הוא עבר את המרחק ברגל, בילה את הלילות במנזרים. הוא חצה את האלפים וירד אל המישורים האיטלקיים. במנזר באיטליה הוא התפעל מהעושר, הפאר והפאר. הנזירים שם קיבלו משכורת נסיכותית, גרו בדירות מפוארות, התעטפו בגלימות מפוארות ויקרות ואכלו ליד שולחנות ערוכים בפאר. ההשוואה בין מראה זה לבין ההכחשה העצמית ושלילת חייו שלו הטרידה את לותר. הוא לא הצליח להבין את זה.

רומא הקדושה?

לבסוף ראה את העיר על שבע הגבעות מרחוק. נרגש עמוקות, הוא נפל ארצה וקרא: "רומא הקדושה, אני מצדיע לך!" הוא נכנס לעיר, ביקר בכנסיות, הקשיב לסיפורים המופלאים של הכוהנים והנזירים וערך את כל הטקסים הדרושים. בכל מקום הוא ראה דברים שמילאו אותו פליאה ואימה. הוא ראה את אותם החטאים בכל שכבות הכמורה. הוא שמע בדיחות מגונות מפי פרלטים והזדעזע מכך שהם השתמשו בביטויים וולגריים אפילו במהלך המיסה. כשהתערבב עם הנזירים ופשוטי העם, הוא היה עד לשעשוע והוללות. לאן שפנה, במקום קידוש פגש חילול קודש. 'אי אפשר לדמיין,' הוא אומר, 'אילו חטאים ומעשים נבזים נעשים ברומא; אתה צריך לראות ולשמוע אותם כדי להאמין בזה. מכאן שנאמר כאן: 'אם יש גיהנום, אז רומא בנויה עליו: היא תהום שממנה נובעת כל צורה של חטא'".

נקודת המפנה

חוסר המוסר הנורא והאמונה הטפלה העיוורת שהוא נתקל בו בכל מקום רק קירבו אותו לישו. יום אחד, לותר עלה במעלה סקאלה סנטה (המדרגות הקדושות) על ברכיו, כשלפתע קול רועם נדמה שאומר לו: "הצדיק יחיה באמונה" (רומים א':1,17). מקום שיגעונו. הפסוק הזה מעולם לא הרפה ממנו. מכאן ואילך הוא ראה יותר מתמיד עד כמה אין טעם לחפש את הישועה שלו באמצעות מעשי אנוש. במקום זאת, זה דורש אמון בלתי מעורער במה שישוע השיג. האמת של אלוהים האירה את דעתו. עיניו נפתחו כעת אחת ולתמיד להטעיות השטניות של האפיפיור.

ניתוק פנימי מרומא

כאשר לותר הפנה עורף לרומא, הוא גם התרחק מרומא פנימה. מעתה ואילך הפריד את עצמו יותר ויותר מרומא עד שכל הקשרים עם הכנסייה האפיפיורית נותקו.

Sola Scriptura - הכתיבה לבדה

בגיל 29 הוענק ללותר לתואר דוקטור בתיאולוגיה מאוניברסיטת ויטנברג. כעת הוא היה חופשי כמו מעולם להתמסר לכתבי הקודש שאהב. הוא נדר נדר חגיגי ללמוד את דבר אלוהים בקפידה ולהטיף בנאמנות עד סוף ימיו, במקום אמירותיהם ותורותיהם של האפיפיורים. עכשיו הוא כבר לא היה רק ​​נזיר או פרופסור, אלא שליח מורשה של התנ"ך. הוא נקרא כרועה להוביל את עדר אלוהים אל שטחי מרעה שופעים. כי הם רעבו לאמת.

רגליו של לותר עמדו איתן על היסוד האמיתי, "הבנוי על יסוד הנביאים והשליחים" (אפסים ב':2,20). הוא הכריז בנחישות שהנוצרים צריכים לקבל רק תורות המבוססות על סמכות הכתובים. רומא רעדה למשמע המילים האלה. הם פגעו בשורשה של ריבונות האפיפיור והכילו את העיקרון החיוני של הרפורמציה.

ההתקפה של לותר על הפילוסופיה והתיאולוגיה

בהשגחת אלוהים, לותר היה כעת הרפורמטור של הכנסייה. הוא ביקש להסיט את דעתם של תלמידיו מהתיאוריות של הפילוסופים והתיאולוגים, ולכוון אותם במקום לאמיתות הנצחיות של הנביאים והשליחים. הוא תקף ללא מורא את חוסר האמונה הספקולטיבית של החוקרים. הוא התנגד לפילוסופיה ולתיאולוגיה שאחזה באנושות זמן כה רב. כמונו היום, הוא ראה את הסכנה בהצבת תיאוריות אנושיות והשערות לגבי האמיתות הנגלות של דבר אלוהים. הוא לא רק גינה מחקרים כאלה כחסרי ערך, אלא הכריז ש"כתבי הנביאים והשליחים בטוחים ונעלים יותר מכל הדקויות והתיאולוגיות של האסכולות השונות." "בלבי", הוסיף, "שולטים לבד, ו חייב למלוך לבד, אמונה באדוני ישוע המשיח, שהוא לבדו ההתחלה, המרכז והסוף של המחשבות המעסיקות אותי יומם ולילה.

ישו, המתווך היחיד!

ברצינות עמוקה הוא התוודה על אמונתו בישוע כבסיס תקוותו - כהתחלה וכסוף, כיסוד וכתפארת תוכנית הישועה. הקשיבו לו בפליאה כשדיבר על אמונה זו בפני סטודנטים באוניברסיטה ובאסיפות הכנסייה הצפופות. בהתמדה ובהחלטיות, הוא הרחיק את אמון התלמידים והמאזינים מאנשים - לא משנה כמה ראויים הם הצהירו על האמון - מהצדקנות בישוע.

מטרת הכרזתו הייתה: "להכיר את ישוע כצלוב. למד להתייאש מעבודתך ולצעוק אליו: אדוני ישוע, אתה צדקתי ואני חטאך. לקחת את מה שהיה שלי ונתת לי את מה שהיה שלך. הפכת למה שלא היית כדי שאהיה למה שלא הייתי."

כך, ללא מורא ובתקיפות, הציג לותר את האמיתות הגדולות שעליהן הכריזו שליחיו של ישוע בעוצמה רבה. קולו של פאולוס, שהדהד לאורך הדורות, דיבר כעת דרך לותר, חשף אמונות טפלות, הפריך שגיאות ועקר את הכפירה.

דבר אלוהים מרחיק מהאמונה הרומית

כוהנים ופרלטים, החוקרים המקצועיים של האמת האלוהית, עיוותו את כתבי הקודש בהצהרותיהם הכוזבות; הם עיקמו את דבר אלוהים בפיהם כדי לתמוך בשגיאותיהם ובמסורותיהם. הם מנעו ללא לאות את התנ"ך מפשוטי העם, בידיעה שאם ילמדו אותו בעצמם, הם ישימו את אמונתם בישוע ולא עוד באפיפיור ובכוהנים. האור שזרח מדבר אלוהים יוביל מחשבה ישר מהאמונה הרומית.

זה היה הניסיון של לותר עצמו. כשהוא ראה את הכפירה והשחיתות הנוראה בכנסייה, הוא החליט להיות נאמן לדבר אלוהים ולהביא לאחרים את תורתו הקדושה בטהרתם ובפשטותם. הוא ידע: רק אם העם יהפוך את דבר ה' לכלל החיים, תהיה תקווה לרפורמה. לכן, הוא הציג את כתבי הקודש לשומעיו כדברי אלוהים, תקשורת אלוהית המופנית אליהם בצורה אמיתית כאילו דבר אלוהים מדבר אליהם ישירות מהשמים. ברצינות רבה הוא הדגיש את החשיבות של רכישת הידע שלו מדבר הקודש.

ללא רוח הקודש אין ידע בתנ"ך

התנ"ך נכתב על ידי אנשים קדושים בהנחיית רוח הקודש. לכן, עזרתה של אותה רוח הייתה הכרחית בהבנת תורתם. היה צריך ללמוד אותו ברצון ובביטחון, בלי לפקפק בסמכותו העליונה ובתפילה כנה לעזרה אלוהית. רק בקורס זה יכול החוקר לקוות להבין את הנושאים הרוחניים. אם דבר ה' היה נלמד כך, הייתה לו השפעה מעצבת על הרוח והמוסר, מחדדת ומאצלת את הנפש, מטהר את הלב, ובכך מרסן את חוסר המוסר ששוטף את העולם.

"בשורת לותר"

לותר לא בא עם טקסים אנושיים, מסורות ואגדות כדי לנצל את הפתיונות של האנשים. הוא בא עם האמת והכוח של אלוהים, וזה מאיר עיניים ומשחרר את הלבבות משעבוד האמונה הטפלה ועריצות החטא. הוא הסביר לשומעיו: רק אם הם האמינו באופן אישי בישוע יוכלו להיוושע על ידו; שום כומר או אפיפיור לא יכולים לתפוס את מקומו של המתווך האלוהי. מי שהגיע אל ישוע כחוטא מאמין בתשובה ימצא חסד ושלום ויזכה לזכותו. הקידוש הוא פרי האמונה. כי לאמונה זו יש כוח מחדש והיא הופכת את הנשמה לדמותו של ישוע. האמונה בגואל נצלוב כבר נושע בימי השליחים; רק אמונה זו יכולה להציל נשמות אפילו בימיו של לותר. הוא לימד את האנשים לפנות לאלוהים כי הם עברו על החוק הקדוש שלו. אם הם מאמינים בישוע, דמו יכול לכפר על חטאיהם. הוא הראה להם שכל מי שחזר בתשובה באמת ובתמים יתפלל באמת ובתמים לעזרתו של אלוהים במאבק בנטיותיהם הרעות. הוא גם הדגיש כי כנות תפילותיהם נמדדת במחויבות שהם נוטלים על עצמם לציית לחוק האל.

מגדלור ויטנברג

המסר שהביא לותר לקהל הלהוט היה יקר ערך. אנשים נתלו על כל מילה שלו. מעולם לא שמעו דבר כזה לפני כן. הבשורה המשמחת על אהבתו של מושיע, הבטחת הסליחה והשלום באמצעות דמו המכפר, גרמו לליבם לשיר והעניקו להם תקווה לחיי נצח. בוויטנברג הודלק אור שקרניו יגיעו עד קצה העולם. אור שרק יתחזק עד קץ הזמן.

סימני הזמנים, 7 ביוני, 1883