Agape, האהבה האלוהית, חסרת האנוכיות. אהבת אויב. תוצאה של החלטה, עיקרון, לא רגש. שומעים את זה שוב ושוב בדרשות, קוראים את זה במאמרים.

מילים יווניות מהברית החדשה נאלצו לשמש לתורות שלמות בהיסטוריה של התיאולוגיה.

זה השאיר אותי לעתים קרובות עם תחושה מעופשת. כי זה נראה סטרילי כמו מתמטיקה ופילוסופיה, רק שלעתים קרובות אלה מרתקים יותר. האם תיאולוגיית האגפה מעוצבת על ידי המחשבה היוונית? האם זה לא נשאר רק לעתים רחוקות תיאוריה, הופך לאידיאולוגיה ולמרבה הצער לעתים קרובות מדי עומד בניגוד לחיי היום-יום?

כשהייתי צעיר, רציתי ללמוד תיאולוגיה. לאחר השירות לקהילה החלטתי בהתראה קצרה ללמוד שפות כי מישהו יעץ לי בדחיפות שלא ללמוד תיאולוגיה לאחר תפילה ספציפית בנושא. זו הייתה נקודת מפנה מפתיעה עבורי באותה תקופה.

במקום ביוונית, התמקדתי כעת בעברית. זה שינה מאוד את הגישה שלי לתנ"ך. היום אני אסיר תודה על כך. שכן התברר לי שכותבי הברית החדשה השתמשו רק ביוונית כשפת עולם כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. אבל החשיבה שלהם נשארה עברית.

ובעברית המילה הכי חשובה לאהבה היא חסד. מילה זו כוללת גם את המושגים של רחמים, חסד, חסד, חסד, נאמנות, טובות וקשורה תמיד לעיסוק בחיים או רק מתבטאת בו. אז המילה הזו מלאה ברגש ותשוקה. אז אולי השליחים לא דיברו על האהבה הזו כשהם השתמשו במונח אגפה?

אהבה זו ניכרת בחייהן של כלותיה של נעמי, רות וערפה. איזו הקדשה דיברה על חייה שהייתה לנעמי לומר: "יעשה ה' לך חסד כמו שעשית למתים ולי" (רות א, ח).

התנ"ך מתאר אהבה זו במקומות רבים: "הודו לה'; כי חסד הוא וחסדו לנצח.« (תהלים י"ח, א) "אהבתי אותך תמיד, על כן משכתי אותך אלי מחסד" (ירמיהו ל"א, ג) "כי יש לי רצון. בחסד ולא בקורבן" (הושע ו, ו).

אדם שהפנים את חסד הוא חסיד אוהב, ירא שמים, ירא שמים, רחום, קדוש: "ואהבת את ה' את כל חסידיו" (תהלים ל"א, כ"ג) "אוהבי ה' שונא רע! הוא שומר על נפשות חסידיו." (תהלים ל"ז:31,23)

גם המילה העברית האחרת לאהבה, אהבה, נעדרת את הקונוטציה הרוחנית, חסרת הגוף, שמושג האגפה היווני יכול לפעמים לייצר.

"שים אותי כמו חותם על לבך, כמו חותם על זרועך. כי אהבה חזקה כמוות ותשוקה שאין לעמוד בפניה כממלכת המתים. הגחלת שלהם לוהטת ולהבה אדירה. מים רבים אינם יכולים לכבות את אהבה, ונהרות לא יטביעו אותם" (שיר השירים ח, ו, ז).

מי שנתפס בשריפה הזו, האמונה שלו לא נשארת שום תרגיל רוחני, שום יחס, שום מס שפתיים, שום בשורת הרגשה טובה שמתאימה לרשימה. האש הזו מתחברת עם הקב"ה ועם בני האדם. האש הזו מחממת את העולם!

אולי הקטע הבא נשמע חדש לאוזנינו כעת:

״אתם מחוננים בחסד, הבה נראה חסד אחד לשני; כי חסד הוא מאלוהים, וכל העוסק בחסד, נולד מאלוהים ויודע את ה'. מי שאינו נוהג בחסד אינו יודע את אלוהים; כי ה' חסד... וידענו והאמנו בחסד שיש לנו ה': ה' חסד; והשוכן בחסד שוכן בה', ואלוהים בו... הפחד אינו בחסד, אלא חסד הגמור מוציא את הפחד... הבה נעבור לחסד, כי הוא נתן לנו לראשונה בחסד. אם מישהו אומר: חסדתי לאלוהים ושנאתי את אחיו, הוא שקרן. כי מי שאינו מראה חסד לאחיו, אשר הוא רואה, אינו יכול להראות חסד לה', אשר אינו רואה. ויש לנו מצווה זו ממנו, שמי שנותן לאלוהים מתנת חסד יתן גם את חסד לאחיו." (יוחנן א' ד':1-4,7.8.16.18.19 בפרפרזה)