המטרה האמיתית שלנו. מאת אלן ווייט

ראיתי שמלאכים קדושים מגיעים לעתים קרובות לגן כדי להדריך את אדם וחוה בעבודתם. – מתנות רוחניות 1, 20 (1858)

אלוהים נתן להורינו הראשונים את האוכל שהוא ייעד לאנושות. זה היה בניגוד לתוכנית שלו שכל יצור ייהרג. לא צריך להיות מוות בעדן. פרי עצי הגן היה המזון שהאדם נזקק לו. אלוהים נתן לאדם רשות לאכול מזון מן החי רק לאחר המבול. – מתנות רוחניות 2א, 120 (1864)

עיצוב גינות וענבי גן עדן

למרות שאלוהים עשה הכל יפה לחלוטין ונראה שלא חסר דבר על פני האדמה שהוא ברא לאושרם של אדם וחוה, הוא בכל זאת הראה את אהבתו הגדולה אליהם על ידי נטיעת גן במיוחד עבורם. הם בילו חלק מזמנם בעיסוק נלהב בעבודתם: עיצוב גינות. חלק נוסף הם זכו לביקורי מלאכים, הקשיבו להסבריהם ונהנו מהיצירה. העבודה לא הייתה מעייפת אלא נעימה וממריצה. הגן היפה הזה צריך להיות הבית המיוחד שלהם.
בגן הזה נטע יהוה עצים מכל הסוגים, לטובה וליופי. היו עצים שהיו תלויים מלאי פירות, היו ריחניים, נעימים לעין וטעמם נעים - שעוצבו על ידי אלוהים כמזון לזוג הקדוש. גפנים מפוארות צמחו עם נטל גפן שלא נראה מאז הנפילה. הפירות שלהם היו גדולים מאוד וצבעם מגוונים: חלקם כמעט שחורים, אחרים סגולים, אדומים, ורודים וירוק בהיר. הגידול היפה והשופע הזה של פרי על הגפנים נקרא ענבים. למרות המחסור בסבכות, הם לא היו תלויים עד הקרקע, אבל משקל הפרי כופף את הגפנים כלפי מטה. לאדם וחוה הייתה המשימה המשמחת לעצב סוכות יפות מהגפנים הללו ולשזור אותן יחד ליצירת מגורים טבעיים של עצים ועלווה יפים וחיים, עמוסים בפירות ריחניים. – מתנות רוחניות 1, 25 (1870)

אלוהים האסתטיקה הגדולה

אפילו האל הגדול הוא חובב יופי. מעשי ידיו אינם משאירים בכך ספק. הוא נטע בעדן גינה יפה להורינו הראשונים. הוא אפשר לעצים מפוארים מכל הסוגים לצמוח מתוך האדמה. הם שימשו לגידולים וקישוטים. בכל הצבעים והגוונים הוא עיצב את הפרחים היפים והנדירים שמילאו את האוויר בניחוחם. הזמרים העליזים בנוצות מגוונות קישטו את שיריהם העליזים בשבחו של יוצרם. ה' רצה שהאדם ימצא הגשמה בטיפול ביצירות הנבראים ושצרכיו יסופקו על ידי פרי עץ הגן. – רפורמר הבריאות, 1 ביולי 1871

החייאה של כל האיברים

יהוה הקיף את אדם וחוה בגן עדן בכל דבר מועיל ויפה. אלוהים נטע לה גן יפה. לא היה עשב, לא פרח, לא היה חסר עץ שלא שימש לתועלת או לקישוט. בורא האדם ידע שיצירות המופת של ידיו לא ישמחו אם יהיו חסרות תעסוקה. הם היו מוקסמים מגן העדן, אבל לא רק זה: הם היו צריכים עבודה כדי להפעיל את כל איברי הגוף שלהם. יהוה ברא אותם לפעילות. אם האושר היה מורכב מלעשות כלום, האדם היה מובטל אפילו בתמימותו הקדושה. אבל יוצרו ידע מה דרוש לאושרו. ברגע שנוצר, כבר הוטלו עליו משימותיו. כדי להיות מאושר הוא היה צריך עבודה. – רפורמר הבריאות, 1 ביולי 1871

אלוהים הכין גן יפה לאדם וחווה. הוא סיפק להם את כל מה שהם צריכים. הוא נטע מגוון של עצי פרי. הוא הקיף אותם בנדיבות בעשרו: בעצים לשימוש ולחסד; עם הפרחים היפים שנפתחו מעצמם ופרחו סביבם אינספור. שום עץ לא התפורר ונרקב, שום פרח לא קמל. אדם וחוה היו ממש עשירים. הם היו הבעלים של עדן היפה, אדם המלך בממלכתו היפה. אף אחד לא יכול לפקפק בעושרו. אבל אלוהים ידע שאדם יכול להיות מאושר רק כשהוא עסוק. אז הוא נתן לו משהו לעשות. הוא צריך לעשות את הגינה.
בורא האדם מעולם לא רצה שהאדם יהיה בטל. ה' יצר את האדם מעפר הארץ והפיח באפיו נשמת חיים והפך לנפש חיה. זה היה חוק טבע ולכן חוק אלוהים שהמוח, העצבים והשרירים צריכים פעולה ותנועה. צעירים וצעירות לא רוצים לעבוד כי אין שום דבר שמכריח אותם לעשות זאת וכי זה לא הנורמה. הם אינם מאפשרים לעצמם להיות מודרכים ולהנחות על ידי התבונה מוארת. אבל רק מי שעובד עם הידיים מקבל סיבולת פיזית. כדי להיות בריא ומאושר לחלוטין, יש להשתמש בכל איבר ותפקוד כפי שאלוהים התכוון. כאשר כל האיברים עושים את עבודתם, התוצאה היא חיים, בריאות ואושר. מעט מדי פעילות גופנית, יותר מדי זמן בבית הופכים איבר אחד או יותר לחלש וחולי. זה חטא לעכב או להחליש את היכולות שאלוהים נתן לנו. הבורא הגדול עיצב לנו גופים מושלמים שעל בריאותם נוכל לשמור על מנת להקריב לו קורבן חי, קדוש ומקובל על אלוהים.
פעילות גופנית באמצעות עבודה מועילה מגשימה את התוכנית המקורית של אלוהים עבור אדם וחוה ליצור את הגן. החיים יקרים. אם נשמור על חוקי ההוויה שלנו, נוכל לשמר אותה בצורה מושכלת. – רפורמר הבריאות1 במאי 1873

אורח חיים מלכותי

אדם הוכתר למלך בעדן. הוא קיבל שליטה על כל החיים שאלוהים ברא. ה' בירך את אדם וחוה בתבונה שאין כמותה. הוא הפך את אדם לריבון על כל מעשי ידיו. האדם נברא בצלם אלוהים והתפעל מעבודותיו המפוארות של אלוהים בטבע.
אדם וחוה יכלו לגלות את מיומנותו והדרו של אלוהים בכל עלה דשא, בכל שיח ופרח. היופי הטבעי שאפף אותה שיקף את החוכמה, הגאונות והאהבה של אביה שבשמים. שירי האהבה והשבח שלהם זינקו מרגשים ומעוררי כבוד לגן עדן, והשתלבו עם שירי המלאכים הנשגבים ועם הציפורים השמחות שצייצו ברישול מנגינותיהן. לא הייתה מחלה, ריקבון או מוות. לאן שלא הסתכלת, היו חיים בכל מקום. האווירה הייתה חיה. החיים היו בכל עלה, בכל פרח, בכל עץ.
אלוהים ידע שאדם לא יכול להיות מאושר בלי עבודה. אז הוא העניק לו עיסוק נעים בגינון. כאשר טיפל בדברים היפים והמועילים שסביבו, יכול היה להתפעל מטובו ותפארתו של אלוהים ביצירות הנבראים. אדם נדהם מכל מעשיו של אלוהים בעדן. כאן היו השמיים במיניאטורות. אולם אלוהים לא יצר את האדם רק כדי להתפעל ממעשיו המופלאים. מלבד שכל לתהות, הוא גם נתן לו ידיים לעבוד איתן. האדם ימצא הגשמה הן בפליאה והן בעבודה. אדם יכול היה להבין אפוא את המחשבה הגדולה שהוא נברא בצלם אלוהים להיות צדיק וקדוש. מוחו תמיד היה מסוגל לצמיחה, התקדמות, התרחבות והאצלה; כי אלוהים היה מורהו והמלאכים חבריו. – גאולה 2, 6-7 (1877)

דגם בית

בית ההורים הראשונים שלנו צריך להפוך למודל לבתים אחרים שילדיהם מאכלסים את כל כדור הארץ. הבית הזה שאלוהים עצמו עיטר לא היה ארמון מפואר. גברים, בגאוותם, מתענגים על מבנים מפוארים ויקרים ומוקסמים ממה שהם עצמם בנו; אבל אלוהים שם את אדם בגן. זה היה הבית שלו. השמים הכחולים היו כיפתו; האדמה על פרחיה העדינים והשטיח החי הירוק, רצפתה; וענפי העלים של העצים המפוארים היו חופתה. קירותיו נתלו בקישוט המפואר ביותר - יצירות המופת של האמן הגדול. מסביבת הזוג הקדוש נוכל ללמוד משהו בעל תוקף נצחי: אושר אמיתי נמצא לא בנטיית הגאווה והמותרות, אלא בשיתוף עם אלוהים ביצירתו. אם אנשים שמים לב פחות למלאכותי ויותר אוהבים את הפשוט, הם היו מתקרבים הרבה יותר למשימתם ביצירה. גאווה ושאפתנות אף פעם לא מספיקות. אבל אלה החכמים באמת מוצאים שמחות עמוקות ומרוממות בחומרים הממריצים שאלוהים הציב בהישג ידנו.

עבודה יוצרת רווחה

תושבי עדן קיבלו את המשימה לטפל בגן, "לעבדו ולשמור אותו" (בראשית ב, טו). עיסוקם לא היה מעייף, אלא נעים וממריץ. אלוהים רצה עבודה שתברך את האדם, תעסיק את דעתו, תחזק את גופו ותפתח את יכולותיו. בפעילות נפשית ופיזית אדם מצא את אחת ההנאות העילאיות של קיומו הקדוש. אך כאשר, כתוצאה מבגידתו, נאלץ לעזוב את הגן ולהיאבק באדמה העיקשת כדי להרוויח את לחמו היומי, אותה עבודה, אף ששונה מאוד מהמשימה הנעימה של הגן, הייתה הגנה מפני פיתוי ו מקור של אושר. מי שרואה בעבודה קללה כי היא מעייפת וכואבת טועה. העשירים מסתכלים לא פעם על מעמד הפועלים בבוז, אבל זה בכלל לא בהתאם לתוכנית הבריאה של אלוהים לאדם. במה יש לעשירים ביותר לעומת הירושה שבבעלותו אדם האדוני? ובכל זאת, הייתה עבודה עבור אדם. הבורא שלנו, שיודע הכי טוב מה משמח אותנו, נתן לאדם את המשימה שלו. שמחת חיים אמיתית נמצאת רק בקרב גברים ונשים עובדים. גם המלאכים הם עובדים יצרניים; הם משרתים את בני האדם בשם אלוהים. הבורא לא סיפק מקום לקיפאון וחוסר פרודוקטיביות. – אבות ונביאים, 49-50 (1890)

אלוהים נתן לאדם וחוה עבודה. עדן היה בית הספר של הורינו הראשונים ואלוהים היה המדריך שלהם. הם למדו לעבוד את האדמה ולטפל בנטיעות ה'. בעיניה, העבודה לא הייתה משפילה, אלא ברכה גדולה. להיות פרודוקטיבי היה כיף עבור אדם וחוה. המקרה של אדמס השתנה מאוד. הארץ הייתה מקוללת, אבל המשפט שהאדם צריך להתפרנס בזיעת אפו לא היה קללה. באמצעות אמונה ותקווה, העבודה תברך את צאצאיהם של אדם וחוה. – כתב יד 8א, 1894

ה' נתן לאיש את מלאכתו. כאשר יהוה ברא את אדם וחוה, חוסר מעש היה מצער אותם. פעילות חיונית לאושר. יהוה הורה לאדם וחוה לטפח ולעצב את הגן. כל האורגניזם שלנו משמש בעבודה חקלאית כזו. – כתב יד 185, 1898

אלוהים שם את הורינו הראשונים בגן עדן והקיף אותם בכל דבר שימושי ומקסים. בביתם בעדן לא היה דבר שחסר להם לנוחותם ולאושרם. אדם קיבל את התפקיד לטפל בגינה. הבורא ידע שאדם לא יכול להיות מאושר בלי עבודה. יופיו של הגן שימח אותו, אבל זה לא הספיק. הוא נזקק לעבודה כדי לשמור על ביצועי כל איברי הגוף הנפלאים שלו. אילו האושר היה מורכב מלעשות דבר, האדם היה נשאר מובטל בתמימותו הקדושה. אבל היוצר שלו ידע מה הוא צריך בשביל האושר שלו. ברגע שהוא יצר אותו הוא נתן לו את המשימה שלו. ההבטחה לעתיד מזהיר והמנדט לעבוד את האדמה עבור לחמו היומי באו מאותו כס המלכות. – מדריכת נוער, 27 בפברואר 1902

חיים של עבודה משמעותית חיוניים לרווחתם הפיזית, הנפשית והמוסרית של האדם. – מתינות נוצרית והיגיינה בתנ"ך, 96, 1890 (סוף שונה לציטוט קודם)

שתי תוכניות חיים הפוכות

לא הייתה כוונתו של אלוהים שילדיו יצטופפו בערים, מכורבלים בשורות של בתים ובתי מגורים. בתחילת הדרך הוא הציב את הורינו הראשונים בגן בין המראות היפים והקולות המזמינים של הטבע. אלוהים רוצה לשמח אותנו היום עם התמונות והצלילים האלה. ככל שנגיע לישרה יותר עם התוכנית המקורית של אלוהים, כך תהיה ההחלמה והשמירה על הבריאות טובה יותר. – עדויות 7, 87 (1902)

מערכת החינוך שהוקמה בראשית העולם הייתה אמורה לשמש מודל נצחי לאדם. כדי להסביר את עקרונותיו, הוקם בית ספר לדוגמא בעדן, ביתם של הורינו הראשונים. גן העדן היה הכיתה, הטבע ספר הלימוד, הבורא עצמו המורה, והורי המשפחה האנושית התלמידים...
אדם וחוה קיבלו את המשימה "לעבד אותו ולשמור אותו" (בראשית ב':1). אף על פי שהם נהנו מעושר שבעל היקום שפך עליהם עד גבול הבנתם, בכל זאת אסור להם להיות בטלים. ניתנה להם תעסוקה משמעותית לברכה, לחיזוק גופני, להתפתחות נפשית ולקידום האופי.
ספר הטבע, שהניח לפניהם את תורתו החיה, העניק להם הדרכה ושמחה בלתי נדלות. על כל עלה של היער ועל כל אבן של ההר, בכל כוכב זוהר, על הארץ, הים והשמים, נכתב שם ה'. עם עלה, פרח ועץ, עם כל יצור חי מלווייתן של המים ועד לשצל בקרן השמש - גם בבריאה החיה וגם הדוממת עסקו תושבי עדן, והוציאו מכל אחד מהם את מסתורי החיים. כבוד ה' בשמים, אינספור עולמותיו במהפכות הקבועות שלהם, "איזון העננים" (איוב ל"ז, ט"ז), מסתורי האור והקול, היום והלילה - כולם היו נושאי לימוד לתלמידים בזה. בית הספר הראשון עלי אדמות.
מכיוון שגן העדן הגיע מידיו של הבורא, לא רק הוא אלא כל דבר עלי אדמות היה יפה להפליא. שום כתם של חטא, שום צל של מוות לא העיוות את הבריאה הזוהרת. הדרו של אלוהים "כסה את השמים ומלאה הארץ כבודו". "שמחו כוכבי הבוקר יחד וכל בני האלוהים שמחו" (חבקוק ג, ג; איוב ל"ח, ז) כך הייתה הארץ סמל הרלדי מתאים למי שהוא "רב חסד ונאמנות" (שמות ל"ד: 3,3), לימוד הולם לנבראים בצלמו. גן העדן ייצג את מה שכל כדור הארץ היה אמור להיות. אלוהים רצה שהמשפחה האנושית תגדל במספר ותקים עוד בתים ובתי ספר כאלה. כך, עם הזמן, כל כדור הארץ יהיה זרוע בתים ובתי ספר. שם היו נלמדים דברי אלוהים ומעשיו. התלמידים ישקפו באופן מלא יותר ויותר לאורך עידן אינסופי את אור הידע על יופיו של אלוהים. – חינוך, 20-22 (1903)

בגן שה' הכין כבית לילדיו, שיחים יפים ופרחים עדינים קיבלו את פני העין בכל עיקול. עצים הגיעו בכל הזנים, רבים עמוסי פירות ריחניים וטעימים. ציפורים זרעו את שבחיהן על ענפיהן. תחת צלה שיחקו יחד חיות האדמה ללא כל פחד.
אדם וחווה, בטהרתם הבתולית, שמחו על המראות והקולות של עדן. אלוהים נתן להם את מלאכתם בגן "לעבדו ולשמור אותו" (שמות ב, טו). כל יום עבודה עשה אותה בריאה ומאושרת. הזוג הקדוש בירך בשמחה את יוצרם בביקוריו, טייל ושוחח איתם בקרירות היום. כל יום אלוהים לימד אותם משהו חדש. – משרד הריפוי, 261 (1905)

אלוהים נתן להורינו הראשונים את האמצעים ללמידה אמיתית כאשר הראה להם כיצד לעבד את האדמה ולטפח את בית הגינה שלהם. לאחר שהם נפלו בחטא בכך שלא מילאו אחר מצוות האדון, עיבוד האדמה נעשה הרבה יותר אינטנסיבי; כי הארץ הוציאה עשבים וקוצים בגלל הקללה. אבל ההעסקה עצמה לא הייתה תוצאה של חטא. המאסטר הגדול עצמו בירך על עיבוד האדמה. – כתב יד 85, 1908

המשפחה נותרה המרכז החינוכי הדומיננטי בימי האבות. בבתי ספר אלה, אלוהים יצר את התנאים הנוחים ביותר לפיתוח אופי. כל מי שהודרך על ידו עדיין פעל לפי תוכנית החיים שהוא הנהיג בראשית.
כל אלה, לעומת זאת, שהתרחקו מה', בנו ערים והתאספו בהן, רחצו בפאר, מותרות ורעות, מה שהופכים גם ערים רבות כיום לגאוות העולם אך גם לקללתן. אבל האנשים ששמרו על חוקי החיים של אלוהים חיו בשדות ובגבעות. הם היו חקלאים ופסטוליסטים. בחיים חופשיים ועצמאיים אלה, עם הזדמנויות לעבודה, לימודים ומדיטציה, הם למדו על אלוהים ולימדו את ילדיהם את מעשיו ודרכיו. – חינוך, 33 (1903)

שרטוט לישראל

על ידי חלוקת הארץ בין העם, אלוהים נתן להם, כמו תושבי עדן, את העיסוק הטוב ביותר להתפתחותם - טיפוח צמחים ובעלי חיים. הזדמנות חינוכית נוספת הייתה הפסקת העבודה החקלאית מדי שנה שביעית, שבמהלכה נחתה האדמה בבור ופירות הבר הושארו לעניים. היה יותר זמן ללימוד, להתרועעות ולפולחן ולצדקה, שלעתים קרובות כל כך מוזנחת על ידי הדאגות והעבודה של החיים. – חינוך, 43 (1903)

תוכניתו של אלוהים עבור ישראל הייתה שלכל משפחה יהיה בית על האדמה עם מספיק אדמה לחקלאות. זה סיפק מספיק הזדמנות ותמריץ לחיים שימושיים, עובדים קשה ועצמאיים. אף מושג אנושי מעולם לא עלה על התוכנית הזו. חריגה מתוכנית זו אשמה בחלק ניכר מהעוני והאומללות של היום. – משרד הריפוי, 183 (1905)

תלמידי בית הספר [של הנביא] הזה בידרו את עצמם באמצעות עבודתם שלהם. הם עיבדו את האדמה או עסקו במלאכה. בישראל זה לא נחשב לא מוזר ולא משפיל. זה אפילו נחשב לפשע עבור ילדים לגדול בורים לעבודה מועילה.
לפי הסדר ה' צריך כל ילד ללמוד מקצוע, גם אם הוא נועד לתפקיד קדוש. רבים מהמורים הדתיים פרנסו את עצמם באמצעות עבודת כפיים. אפילו בתקופת השליחים, פאולוס ואקילה זכו לכבוד לא פחות משום שהתפרנסו כאוהלים. – אבות ונביאים, 593 (1890)

כל צעיר, בין אם הוריו היו עשירים או עניים, לימדו מקצוע. גם אם הוא נועד לתפקיד קדוש, ידע מעשי נחשב חיוני לתועלת מאוחרת יותר. כמו כן, מורים רבים בידרו את עצמם באמצעות עבודה פיזית. – חינוך, 47 (1903)

הוולדניאנים עוקבים אחר אותו מושג

הוולדניאנים הקריבו את עושרם הארצי למען האמת. הם הרוויחו את לחמם בסבלנות ובהתמדה. כל חלקת אדמת הרים לעיבוד שופרה בקפידה; היבול הוצא מהעמקים וממורדות פוריים פחות. חסינות והכחשה עצמית קפדנית היו חלק מהחינוך שקיבלו ילדים בתור הירושה היחידה. הם למדו שאלוהים התכוון לחיים כבית ספר והם יכולים לספק את צרכיהם רק באמצעות עבודה אישית, דרך תכנון, חריצות ואמונה. הכל היה עמל ומייגע, אבל בריא ומטפח, בדיוק מה שהאדם היה צריך במצבו שנפל, בית הספר שאלוהים סיפק לחינוכו ולהתפתחותו.
בעוד שהנוער היה רגיל לעבודה קשה ולמצוקה, החינוך האינטלקטואלי לא הוזנח. הם למדו שכל היכולות שייכות לאלוהים ושיש לשפר ולפתח הכל למען שירותו. – רוח הנבואה 4, 73 (1884)

תוכנית העתיד

בכדור הארץ החדש שנוצר, הגאולים ימשיכו אחר העיסוקים והתענוגים שהביאו אושר לאדם וחוה בראשית. נחיה חיים כמו בעדן, חיים בגן ובשדה. "יבנו בתים ויגורו בהם, ינטעו כרמים ויאכלו את פירותיהם. לֹא יִבְנוּ לְאַחֵר לִמְחוֹת בּוֹ, וְלֹא יִטְעוּ לְזֶה לְאָכְלָה. כי ימי עמי יהיו כימי עץ, ובחירי יהנו ממעשה ידיהם.״ (ישעיהו ל"ה:65,21-22) – נביאים ומלכים 730 (1917)