המטרה: אסי אמונה במקום שוטים של אמונה. מאת אלן ווייט

הרבה מאוד הורים, כך הראו לי, לא מגדלים את ילדיהם למען אלוהים. בעוד הם מצהירים על המסר המרכזי לזמן הזה, ילדיהם נכנעים לכעסם ללא מעצורים כאשר צריך להעמיד אותם במקומם. חסרים להם כבלי אמונה חיה שיקשרו אותם מדי יום אל מזבח ה'. רבים מהצעירים הללו רשאים לעבור על הדיבר הרביעי ולרדוף אחר שמחותיהם ביום הקדוש של אלוהים. אין להם חרטה כשהם מסתובבים ברחובות ונהנים בשבת. רבים הולכים לאן שהם רוצים ועושים מה שהם רוצים. אבל ההורים כל כך מפחדים להרגיז אותם, שבדוגמה של אלי, הם כבר לא מפרסמים הודעות.

בסופו של דבר, הצעירים הללו יאבדו כל כבוד לשבת ולא ירצו עוד בכינוסים דתיים או בדברים קדושים ונצחיים. כשהוריהם שואלים אותם בזהירות, הם מתנגדים ומצביעים על פגמים של כמה מחברי הכנסייה. במקום להוציא את הרוח מהמפרשים כבר מההתחלה, ההורים בעצם חושבים בדיוק כמו הילדים. ובכן, אם X ו-Y היו מושלמים, הילדים היו צודקים בביקורת שלהם, אבל חטאיהם של אחרים אינם תירוץ לשלך. הדוגמה האמיתית היחידה היא המשיח.

עבירותיהם של רבים אינן מתרצות עבירת גבול אחת משלו, ואינן מקלות על כל אשמה. אמת המידה של אלוהים היא מושלמת, אצילית ומרוממת. חשוב לעמוד בזה ללא קשר לדרך שבה הולכים אחרים. אבל הורים רבים כל כך קשורים לילדיהם, עד שנראה שההיגיון והשיפוט מתרחצים. צעירים מפונקים, אנוכיים ומוטעים משמשים אז את השטן כדי להוביל את הוריהם לאבדון. "שמעו, עמי, הוראתי, הטו אזניכם אל דיבור פי! אפתח את פי למשפט ואספר סיפורים של פעם. מה ששמענו ויודעים ומה שאמרו לנו אבותינו, אין אנו רוצים לשמור מילדיהם; נכריז לדורות הבאים את כבוד ה' ואת כוחו ואת המופתים שעשה." (תהלים 78,1:4-XNUMX)

חשיבות עליונה


ילדים הם מה שהוריהם עושים מהם: דרך הדרכה, חינוך ודוגמה. זו הסיבה שהטיפול ההורי חשוב כל כך במשמעת של עבודת ה'. למדו ילדים מגיל צעיר עד כמה השליחות הדתית שלנו קדושה. זה חשוב מאוד בחינוך. לאחריותנו מול אלוהים יש עדיפות מוחלטת. למד אותם לציית לחוק אלוהים בקפדנות, כעניין עקרוני, ואז לצפות לו. "הקים עדות ביעקב, ונתן חוק בישראל, וציווה את אבותינו ללמד את בניהם למען ילמד הזרע, את הילדים שעדיין נולדו; הם צריכים לקום ולהגיד גם לילדיהם כי תקוותם בה' ולא שכחו את מעשי ה', אלא שמרו את מצוותיו ולא נעשו כמו אבותיהם, דור סורר וסורר, אשר לבו לא איתן ורוחו. היה נאמן לא יציב לאלוהים." (תהילים 78,8:XNUMX)

הקללה של לאיס פייר

זה מראה על האחריות הגדולה של ההורים. ילדים שגדלים להיות גברים או נשים עם רצון בלתי נשלט ותשוקות חסרות מעצורים בדרך כלל הולכים בדרך כמבוגרים שאלוהים אינו מאשר. הם מחפשים כל הזמן הנאות קלות דעת וחברים לא מאמינים. הם הורשו להזניח את שליחותם הדתית ולפנק את חיבת הלב הגשמי. כתוצאה מכך, השטן שולט במוחותיהם ובעקרונותיהם.

ב —– —– ההורים גרמו לו להיראות נדיב. הסיבה העיקרית להתרחקות מאלוהים במקום זה נובעת מחוסר חינוך לחיי אמונה מצפוניים. מצבם של הילדים הללו גרוע. הם קוראים לעצמם נוצרים, אבל הוריהם לא לימדו אותם איך להפוך לנוצרים, לחלוק את רחמיו של אלוהים, להלל אותו ולחיות את חייו של ישוע.

כאשר ניסיונות טיסה ראשונים נכשלים

כשהילדים האלה מגיעים לבית הספר והם עם תלמידים אחרים, הם פתאום מרגישים בושה, למרות שחלקם באמת ניסו להיות נוצרים. הם לא מעזים לממש את אמונתם. אתה לא רוצה להתבלט ולהיראות כספורט שלל. אז הם משליכים את השריון שלהם ברגע הכי לא מתאים, כאשר כוחות האופל רוצים להוביל אותם הרחק מישו דרך חבריהם הלא מאמינים. ללא הגנה ותמיכה באמונותיהם, הם יוצאים לדרך מסוכנת כי הם מתקשים או לא נוחים לקחת איתם את האמונות שלהם לבית הספר, למגרש המשחקים ולכל החברות שלהם. בדרך זו הם הופכים את עצמם לפגיעים לשטן. איפה האפוטרופוסים של הצעירים האלה? מי אוחז בכס ה' בזרוע אחת תוך שהוא עוטף את השניה סביב הצעירים הללו ומנצח אותם למשיח? דווקא כאן ילדים אלו זקוקים לחוויה שכוח האמונה מעכב אותם ביד בוטחת.

הדרך למטה

רבים מתנגדים להדרכתו ולטיפולו של אלוהים עד שהם הופכים לפזיזים ומחפשים הנאות אנוכיות, לא, אפילו יותר, עוסקים במעשים שפלים ובזיהום גופם. לאחר מכן, החשיבה שלהם מזוהמת והם מרגישים לא בנוח עם הדת. חלקם הלכו כל כך רחוק בנתיב הירידה הזה ועיצבו את עצמם כל כך מקרוב על אנשי סדום, עד שכיום הם "קרובים לקללה" (עברים ו, ​​ח). הם כבר לא שומעים תיקונים ואזהרות. הם לעולם לא מוצאים ישועה, והוריהם אשמים בביטולם. השמחות המשפילות שלמענן הקריבו כל כך הרבה - בריאות, שלוות נפש וחיי נצח - הופכות סוף סוף למרירות.

הורים, למען ישוע, אל תזניחו את המשימה החשובה ביותר שלכם, שהיא לעצב את אופי ילדיכם לזמן ולנצח. מי שעושה את הטעות בהזניח את הוראתם המוקפדת, או להתעוור כל כך מחיבתו, עד שאינו רואה את מגרעותיהם ולכן אינו מתקן אותם בהתאם, מניח להם לרוץ לחורבן. ההתנהגות שלך עלולה לנתב לא נכון את כל החיים שלהם. אתה מחליט מה הם יהיו ומה הם יעשו למען המשיח, העם ונפשם.

מתכון להצלחה

היו כנים ובוטחים עם ילדיכם, אמיצים וסבלניים. אל תפחד ממעבר, אל תחסוך לא זמן ולא מאמץ, עול ולא סבל. זה ישתלם בעתיד. העדות הטובה ביותר לנאמנות למשיח הם ילדים בעלי אופי מאוזן. הם רכושו, שנקנה בדם שלו. כאשר הם מחויבים לו לחלוטין, הם משתפי הפעולה שלו שעוזרים לאחרים למצוא את נתיב החיים. אבל אם תזניח את שליחותך שנתנה אלוהים, החינוך הלא חכם שלך יגרש אותם לאלה שמפתים אנשים מהמשיח ובונים את ממלכת החושך.

אני מדבר מניסיון; כי ראיתי את עצמי שצעירים משכילים של הכנסייה שלנו שחונכו כ"נוצרים" מתמסרים לפשע שהוא חמור בעיני אלוהים ושהוא כל כך נפוץ שהוא אחד מסימני אחרית הימים. יש לו כל כך פוטנציאל לרוע שיש לחשוף אותו ולהוקיע אותו במרץ: החטא של הסתכלות קלה ובוז על המרת הדת. ברגע שהגיבו לאמונה, רוח הקודש הניעה אותם להתמסרות מוחלטת תחת דגלו המוכתם בדם של הנסיך עמנואל. אבל ההורים עצמם היו רחוקים מאלוהים, עסוקים בענייני עולם או פקפקו בניסיון האמוני שלהם. כתוצאה מכך, הם לא יכלו להכניס אותה. אולם הצעירים הללו, בחוסר ניסיונם, היו זקוקים כל כך לידי חכם ואיתן, שהייתה מראה להם את הדרך הנכונה, ובעזרת עצות ואיפוק, מונעת מהם לטעות.

תוכנית ניגודיות

חיי האמונה שלנו רשאים להיות שונים באופן משמעותי מחיי ההנאה הארציים. כל מי שרוצה להיות תלמידו של ישוע לוקח את הצלב ונושא אותו מאחורי ישוע. מושיענו לא חי כדי לרצות את עצמו. אז למה שנעשה את זה? השגה רוחנית גדולה דורשת התמסרות מלאה לאלוהים. אבל הצעירים לא קיבלו הדרכה כי הוריהם לא חיו כך בעצמם. לכן נותר לילדים לחפש את נתיב האמונה הנוצרית שלהם. כשהם נמשכים לחברה עולמית עם הנאותיה, ההורים הנאיביים, שלא יכלו למנוע מהם כל הנאה, אם בכלל, הגיבו בצורה כה מעורפלת וחסרת החלטיות, עד שהילדים הגיעו למסקנה שדרך מפתה זו קשורה לחיים ולאופי הנוצרי התואמים.

ברגע שהם מתחילים בנתיב הזה, הם בדרך כלל נצמדים אליו. האלמנט הארצי משתלט והם לועגים לאמונותיהם הקודמות. הם בזים לפשטותם הקודמת כאשר ליבם היה רך, ומוצאים תירוץ להתחמק מהטענות הקדושות של גוף המשיח והגואל הצלוב. האנשים האלה לעולם לא יממשו את הפוטנציאל שלהם כי הם השתיקו את מצפונם והקהו את הרגישויות הקדושות שלהם. אם בשנים מאוחרות יותר הם אכן יחזרו אל ישוע, הם ימשיכו לשאת את הצלקות שהטילו בעצמם בגלל שבזו לדברים קדושים.

ההורים לא רואים את כל זה, לא חושדים לאן מובילים מעשיהם, לא מרגישים שרגישות ילדיהם ראויה לעידוד, שיש צורך בחינוך הזהיר ביותר בחיי האמונה. הם אינם מתייחסים לילדיהם כרכושו המיוחד של משיח, גביעי חסדו שנרכשו בדם ועל ידי כך כלים מיומנים בידי אלוהים שישמשו בבניית מלכותו. השטן מנסה ללא הרף לחטוף את הצעירים הללו מידיו של המשיח, מבלי שההורים יבינו כיצד היריב הגדול נוטע את דגלי הגיהנום שלו בקרבת מקום. הם כל כך שולל, שזה דגל המשיח.

הדרך היחידה החוצה

באמצעות שאפתנות או עצלות, ספק או אהבה עצמית, השטן מפתה צעירים מהנתיב הצר של הקדושה שנעשתה למען הגאולה של האדון. באופן כללי, הם לא עוזבים את הדרך הזו בפתאומיות, אלא מתפתים בהדרגה. צעד אחד שגוי גורם להם לחשוב שהם אינם מקובלים יותר על ידי אלוהים. זה מייאש אותם וגורם להם לחשוד. הם כבר לא אוהבים שירותים בכנסייה כי המצפון שלהם מתעורר שם. יש רק דרך אחת לצאת מהמלכודת הזו של השטן: לקחת את הצעדים אחורה ולהודות בענווה על כל חצי-לב ולוותר. כשהם חוזרים לחוויה הראשונה שלהם שעזבו בפזיזות, כשהם מוקירים כל דחף אלוהי ומרשים לעצמם להיות מודרכים על ידי רגשות קדושים שרק רוח ה' יכולה לעורר, אז האמונה בכוחו של המשיח תחזק ותקיים אותם. שלהם מאירים את הדרך.

הורים נוצרים צריכים להיות מוכנים לתת לילדיהם את ההוראה המעשית הזו בחיי האמונה. זוהי המשימה האלוהית שלך, שלא תמלא אם תעזוב את העבודה הזו לבד. למד את ילדיך את שיטות החינוך האלוהיות ואת המתכון להצלחה בחיים הנוצריים. הסבירו להם שהם אינם יכולים לשרת את אלוהים כאשר הם עסוקים בהספקה נלהבת מדי. יחד עם זאת, אל תתנו להם לחשוב שעבודה מיותרת ושהם יכולים פשוט לשחרר את עצמם בזמנם הפנוי. דבר אלוהים ברור כאן. ישוע, מלכות השמים, הראה לצעירים כיצד לעשות זאת. הוא עמל בבית המלאכה בנצרת על לחמו היומי, תמך בהוריו ולא בילה את זמנו כרצונו. ב"ארץ קוקה" אדם צעיר לעולם לא יוכל למצות את הפוטנציאל שלו כבן אדם או כנוצרי. אלוהים לא מבטיח לנו שום נחמה, כבוד או עושר בשירותו; אבל הוא מבטיח לכולנו את הברכות הנחוצות, תחת "רדיפות" אבל "חיי נצח" בעולם הבא. המשיח יכול לעשות כל דבר רק מתוך דבקות מלאה בשירותו. זו מטרת הלמידה של כולנו.

שוב מתכון להצלחה

לימוד התנ"ך, התייעצות עם אלוהים והסתמכות על המשיח יעצימו אותך לפעול בחוכמה תמיד ובכל נסיבות. החיים האמיתיים מראים אם יש לך עקרונות טובים. פשוט תפנה את לבך לאמת לפעם זו. הפוך אותם למהות שלך. זה יגרום לכם להיות איתנים ותכליתיים כמו שלא תענוג מפתה, לא הרגלים הפכפכים, לא אהבת העולם בורה, ולא פינוק עצמי. ראשית המצפון זקוק להארה, אחר כך חסר רק הרצון. במקום בו שולטת אהבת האמת והצדק, מופיעה דמות נעימה לשמים.

דוגמאות מקראיות

ישנן דוגמאות ברורות לחוזקן של אמונות מוצקות. אפילו פחד המוות לא הצליח לשכנע את דוד המתעלף לשתות ממי בית לחם שעבורם סיכנו אמיצים את חייהם. גוב האריות המפהק לא יכל להרתיע את דניאל מתפילתו היומיומית, וגם כבשן האש לא יכול היה לגרום לשדרך ולחבריו להשתטח לפני האליל שהקים נבוכדנצר. צעירים בעלי עקרונות יעדיפו לוותר על הנאה, כאב אמיץ ואפילו מגוב האריות והכבשן הלוהט מאשר לבגוד באלוהים. שימו לב לדמותו של יוסף. מעלתו נוסתה מאוד, אבל היא ניצחה. מכל הבחינות הצעיר האציל עמד במבחן. אותו עיקרון גבוה ובלתי ניתן לשליטה הראה את עצמו בכל משפט. ה' היה עמו, ודברו התורה שלו.

צורה זו של נחישות ועיקרון ברור הוא הניגוד הגדול ביותר לחולשתם וחוסר היעילות של הצעירים של היום. למעט יוצאים מן הכלל הוא חסר החלטיות, מתנדנד עם כל שינוי בנסיבות ובסביבה, דבר אחד היום ומחר. כאשר מציעים לו את הפיתוי של הנאה או סיפוק אנוכי, הוא מקריב את מצפונו כדי להשיג את ההנאה הרצויה לו. האם אפשר לסמוך על אדם כזה? לעולם לא! בהיעדר פיתוי הוא עלול להתנהג בצורה כה הגונה עד שכל ספק וחשד נראים בלתי מוצדקים; אבל אם תתעורר ההזדמנות, האמון מנוצל לרעה. בלב הוא לא אמין. דווקא כאשר תקיפות ועיקרון נדרשים יותר מכל הוא מניב; ואם הוא לא נעשה בוגד כמו יהודה, זה בגלל שחסרה לו הזדמנות מתאימה.

עם עור ושיער

הורים יקרים, תנו לעדיפותכם לעשות את עבודתכם וצעדו מכל הלב לעבודה שאלוהים נתן לכם לעשות. אם אתה מזניח את כל השאר, היה יסודי ויעיל כאן. אם ילדיכם יוצאים טהורים ובעלי סגולה מגידול ביתי, וממלאים את המקום הקטן והצנוע הזה בתוכנית הטובה הגדולה של אלוהים לעולם, אז בשום פנים ואופן לא נכשלתם בחייכם ואינכם צריכים להסתכל אחורה בצער.

אליסה והדובים

טעות לחשוב שעלינו להסתגל להתנהגות של ילדים מפונקים. אלישע זכה ללעג ולעג על ידי צעירי בית אל מתחילת כהונתו. הוא היה איש עדינות רבה, אך רוח אלוהים לא תנוח עד שניבא את גורלם ללועגים. הם שמעו על עלייתו של אליהו ומשתמשים באירוע החגיגי הזה ללעג שלהם. אלישע הראה שהוא לא נרתע מהזקנים והצעירים בקריאתו הקדושה. כאשר אמרו לו כי מוטב שיעלה כאליהו לפניו, קילל אותם בשם ה'. המשפט הנורא שבא עליהם היה מאלוהים. לאחר מכן, לא היו עוד קשיים לאלישע במשימתו. חמישים שנה נכנס ויצא משער בית אל והלך מעיר לעיר. בכך הוא עבר דרך המוני צעירים רעים וחצופים ביותר שהיו עצלנים ובלתי מוסריים. אבל עכשיו איש לא לעג לו או לעג למעמדו כנביא העליון. מקרה אחד של בהירות איומה בתחילת הקריירה שלו הספיק כדי לזכות בו בכבוד לאורך כל חייו. אילו לא היה משים לב אליו, עלול היה להתגרות בו, לגנאי, אפילו לרצוח אותו, ומשימתו להזהיר ולהציל את האומה בסכנתה החמורה הייתה עשויה להיות מסוכלת.

אפילו לידידות יש גבולות. רק מי שברור ללא היסוס יישמר השפעתו ותמומש שליחותו, אחרת יגרמו לעג ובוז רב. האמפתיה והסובלנות כביכול, השידול והסובלנות שהורים ומטפלים מגלים לצעירים הם הרוע הגרוע ביותר שיכול לפקוד אותם. תקיפות, נחישות, הכרזות חיוביות חיוניים בכל משפחה. הורים, קבלו את האחריות המוזנחת שלכם; גדלו את ילדיכם על פי תוכניתו של אלוהים, "ברכו את אשר קרא אתכם מחושך אל אורו המופלא" (1 פטרוס ב':2,9).

הסוף: עדויות לכנסייה 5, עמודים 36-45