חגיו של אלוהים פותחים פנורמה אדירה של זמן: אלוהים עושה היסטוריה בישוע. הם מכריזים על תולדות החירות בעבר, בהווה ובעתיד וחושפים את ישוע כמשיח - התקווה הגדולה של ישראל והאנושות. מאת אלברטו רוזנטל

זמן קריאה: 3½ דקות

שאלה של חבר: התנ"ך אינו מתייחס לחגיגות הקודש כיהודיות, אלא כאל חגים של אלוהים. כשאנחנו אומרים שהכל התגשם עם הופעתו הראשונה של ישוע - למרות שהתגשמות חגי הסתיו עדיין תלויה ועומדת - אנחנו, כאדוונטיסטים, לא מתווכחים באותו אופן כמו האוונגליסטים, הטוענים שמותו של ישוע על הצלב נתן לעלות ל-10 הדיברות - ובכך גם להן את השבת - להתקיים?

לוח הישועה של אלוהים

החגים שניתנו לישראל היו אכן "חגי ה'" (ויקרא כ"ג, ב). הם נועדו לא רק לישראל היהודית, אלא לישראל של אלוהים - לכל בני האדמה שיצהירו על האמת. אנשי הברית הישנה היו אמורים להודיע ​​לעולם על לוח הישועה של אלוהים. עם הופעתו הראשונה של ישוע החלו כל הנבואות המשיחיות להתגשם.

פסח וקרבן התגשמו

ביחס ללוח הישועה הזה, הופעתו הראשונה של ישוע מילאה את חגי האביב - חג הפסח ב-14 לספירה בניסן 31, חג המצות ב-15 בניסן, וחג הביכורים ב-16 בניסן. חמישים יום לאחר מכן, האדון ישוע קיים את חג השבועות, ב-ו' בסיון, עם הכתרתו לכהן גדול-מלך בקודש השמים. על הצלב עצמו, אפוא, התגשם רק היבט ההקרבה של כל החגים, חגי האביב כמו גם חגי הסתיו. מבין חגי האביב, הצלב מילא רק את חג הפסח. הוא התגשם לא רק בהיבט ההקרבה, אלא בעצם באותו יום.

הגשמת החגים האחרים

מותו של ישוע איפשר כעת את ההגשמה החיונית של כל החגים הנוספים. חג המצות התקיים מהותית בט"ו בניסן, חג הביכורים באופן מהותי בט"ז, וחג השבועות באופן מהותי בסיון ו'. חג החצוצרות בעיקרו מאוקטובר 15 (כאשר מילר החל להטיף במשרה מלאה) עד 16 באוקטובר 6, יום הכיפורים בעיקרו מ-1834 באוקטובר 22 ועד לביאתו השנייה של ישוע. חג הסוכות ימצא את התגשמותו המהותית מרגע כניסתנו אל סוכות השמים ועד לרגע שבו, לאחר שהארץ נוקה באש, אנו מקימים את בתינו החדשים. אז יושלם לוח הישועה. הנצח במובן העמוק מתחיל בנקודה זו (שכן כל מה שהחטא הביא נלקח לנצח).

אופי הצל של הפסטיבלים

לפיכך, כל החגים שנקבעו של אלוהים היו "אלא צל של הבאות, אך המשיח יש בה את מהותם" (קולוסים ב':2,17). חג הפסח היה צל על גולגולתא, עיקרו של פסח שמתקיים במשיח שם. חג המצות היה צל של מנוחתו חסרת החטאים של ישוע בקבר, שאת מהותה הגשים אז ישו. חג הביכורים היה צל של תחייתו של ישוע, שאת מהותה מילא ישו אז. חג השבועות היה צל של הכתרתו של ישוע והשתפכות רוח הקודש עם קציר הנשמות הבא, שעיקרו התגשם אז על ידי המשיח. חג החצוצרות היה צל של הכרזת המסר של המלאך הראשון, שאת מהותו הגשים אז המשיח באמצעות האור הנבואי שנשלח מכסאו. יום הכיפורים היה צל של פסק הדין החוקר, שמהותו מתגשמת מאז בוא זמנו הנבואה של המשיח בקודש הקודשים. חג הסוכות היה צל של הסיום הגדול, של שיקום כל הדברים, שאת מהותו יתגשם במהרה על ידי המשיח עצמו.