מילוי משימתו של אלוהים פירושו חשיבה לטווח ארוך. מאת אלן ווייט

נאמר לנו: "צעק מעל ריאותיך, אל תחסוך עלינו! הרם קולך כשופר והכריז לעמי את פשעיהם ולבית יעקב חטאיהם!" (ישעיהו ל"ח, א') זה המסר שצריך להכריז. אבל למרות שהם חשובים, חשוב שלא נתקוף, פינה ונגנה את מי שחסר את התובנה שיש לנו...

כל אלה שיש להם הרשאות והזדמנויות גדולות, אך לא חידדו את יכולותיהם הפיזיות, הנפשיות והמוסריות, אך מתמסרים לעצמם ומתנערים מאחריותם, נמצאים בסיכון ובמצב גרוע יותר לפני אלוהים מאשר אנשים שטועים מבחינה דוקטרינרית, אך שואפים להיות ברכה לאחרים. אין להאשים או לגנות אותם!

אם אתה מאפשר להיגיון אנוכי, למסקנות כוזבות ותירוצים להוביל אותך למצב מעוות של לב ותודעה, כך שלא תכיר עוד בדרכי אלוהים וברצונו, אתה מכביד על עצמך בהרבה יותר אשמה מאשר החוטא הישר. לכן עדיף להיזהר שלא לגנות מי שנראה כתמים יותר לפני ה' ממך.

בואו נזכור שבשום פנים ואופן אין להביא רדיפה על עצמנו. מילים קשות וסרקסטיות אינן מתאימות. הרחיקו אותם מכל מאמר, גזרו אותם מכל הרצאה! תן לדבר אלוהים לעשות את החיתוך והתוכחה. מי יתן וגברים ונשים בני תמותה ימצאו מקלט בביטחון בישוע המשיח ויתגוררו בו, כדי שרוח ישוע תיראה דרכם. היזהר עם המילים שלך כדי שלא תפגע באמת באנשים בעלי דתות אחרות ותיתן לשטן את ההזדמנות להשתמש במילים הרשלניות שלך נגדך.

אמנם מגיעה עת צרה, כזו שלא הייתה מאז שהיה עם. אבל המשימה שלנו היא לנכות בזהירות מהשיח שלנו כל דבר שיש בו ריח של תגמול, התנגדות והתקפה נגד כנסיות ויחידים, כי זו לא דרכו ושיטתו של ישוע.

כנסיית אלוהים, שיודעת את האמת, לא עשתה את העבודה שהיא הייתה צריכה לעשות על פי דבר אלוהים. לכן, עלינו להיזהר עוד יותר שלא לפגוע בכופרים לפני שהם שמעו את הסיבות לאמונותינו לגבי שבת וראשון.

הסוף: עדויות לכנסייה 9, 243-244