בתפילתו אמר ישוע על תלמידיו: "את אשר נתת לי שמרתי, ואף אחד מהם לא נספה חוץ מבן האובדן למען יתקיים הכתוב" (יוחנן י"ז:17,12). היה יכול לקבל חיי נצח אם לא רק היה שומע אלא גם עושה את דבריו של ישוע. ליהודה היו בדיוק אותן הזדמנויות, אותן זכויות יתר, כמו לשאר התלמידים. הוא הקשיב לאותו שיעור יקר ערך; אבל את העקרונות שה' לימד הוא פשוט לא מימש. הוא לא היה מרפה מדעותיו ורעיונותיו כדי שיוכל לקבל את תורת השמים. הגשמת האמת שביקש ממנו ישוע התנגשה עם מטרותיו ורצונותיו.

ההצעה הלא מחייבת של ישו

התלמידים לא נבחרו בגלל חוסר השלמות שלהם, אלא למרות חוסר השלמות שלהם, כדי שכאשר ילמדו להכיר ולתרגל את האמת, הם יהפכו לדמותו בחסדו האלוהי של ישוע. ישוע לקח אותם לבית הספר שלו. הם הורשו להקשיב להוראה של המחנך הגדול ביותר שידע העולם. יהודה נכנס להשפעת המורה האלוהי, והמושיע גילה חסד מיוחד כלפי האיש שיום אחד יבגוד בו. ההיבטים האפלים של דמותו היו ידועים לישו. יהודה ידע שאם לא יתגבר על התכונות הרעות הללו, הוא יבגוד באדונו. ישוע הניח לפניו את עקרונות האהבה והצדקה שיגיעו לשורש החמדנות. הוא הראה את טבעה המתועב של התאווה ליהודה החמדן. יהודה הבחין היטב שדמותו מוצגת והצביעו על חטאו. אבל הוא דבק ברשע; הוא הודה ולא נטש את עוולתו. הוא הספיק לעצמו. במקום להתריס בפיתוי, הוא עקב אחר שיטות ההונאה שלו, למרות שתורתו וחייו של ישוע שופכים עליהם אור בהיר. ישוע עמד לנגד עיניו כדוגמה חיה. רק כאשר הפך לתמונה זו הוא היה נהנה במלואו מתיווך ושירות אלוהיים. הסבר אחר הסבר נפל על אוזניים ערלות עם יהודה. כמה מרגישים אותו הדבר! לאור חוק האל, אנשים אנוכיים מכירים ברשעתם, אך הם אינם מצליחים לנקוט בצעדי רפורמה ונופלים מחטא אחד למשנהו.

הכל בהתנדבות, אבל יש רק דרך אחת

תורתו של ישוע חלה על הזמן והדור שלנו. הוא אמר, "אינני מבקש את אלה בלבד, אלא גם עבור אלה שיאמינו בי באמצעות דברם." (יוחנן יז:17,20) אותו מסר שהופנה ליהודה חל עלינו היום באחרית הימים הללו. אותן תורות שלא תרגל מגיעות לאוזניהם של אנשים שנכשלים גם בגלל שהם לא מרפים מחטאם. אבל כל מי שישב פעם ליד ישוע על כסאו יתגבר, לאחר שעקר כל אנוכיות בליבם. השליח אומר: 'כי אתם צריכים לנהוג בדעתכם כמו המשיח ישוע, אשר בדמותו של אלוהים, לא דבק בדמותו של אלוהים כשוד; אבל הוא התרוקן, לבש דמות של עבד, ונעשה כמו בני אדם; ומצא במראהו אדם, השפיל את עצמו ונעשה צייתנות עד מוות, מוות על צלב" (פיליפים ב':2,5-8).

ההוכחה האינסופית של ישוע לאהבה

גואל העולם הקריב את עצמו עבורנו. הוא גם נתן לנו דוגמה שאין לה טעות. זה שאחרים פגומים זה לא תירוץ לפגמי האופי שלנו. כי עינינו צריכות להיות על ישוע בלבד. אבל האמת לא רק רוצה להתקבל, אלא גם לחיות מתוך הלב. עם הצלב של גולגולתא בראש, האם נוכל להכיל גאווה, אנוכיות ומרד כמו יהודה? ישוע צעד צעד אחר צעד בנתיב הענווה וההכחשה העצמית כדי שנוכל להפוך לבנים ובנות של אלוהים. איך נחזיר את האהבה האינסופית הזו? כמה קר, כמה אנחנו אדישים! כמה מעט אנחנו מחזירים לישוע כשהוא נתן הכל בשבילנו! הוא מת את המוות הכי מביש עבורנו. עם זאת, כמה רפה שירותנו, כמה לא מוכן ליבנו למסור לו הכל!

ישוע מנקה אותנו

מי מאיתנו מחקה את הדוגמה? האם אנו, בחסדו של ישוע, כובשים את גאוות ליבנו? האם עקרנו את האנוכיות שלנו? האם פתחנו את דלת ליבנו לרווחה כדי לתת לאהבתו היקרה של ישוע לזרום פנימה? או שאנחנו נאחזים בחטאים שבסופו של דבר ישמידו אותנו? איננו יכולים להתמודד עם ישוע בשלום אם יש לנו ולו חטא אחד ללא תשובה, ללא וידוי, בלתי נטוש. אבל יוחנן כותב: "אבל אם נתוודה על חטאינו, הוא נאמן וצודק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה. אם נאמר שלא חטאנו, נעשה אותו שקרן, ודברו לא בנו." (יוחנן א' 1) "אבל אם נלך באור, כמו שהוא באור, כך אנו הולכים באור. האם אנו מתחברים זה לזה, ודמו של ישוע המשיח בנו מנקה אותנו מכל חטא." (יוחנן א':1,9.10)

הגבול היחיד לרחמי אלוהים: רצוני החופשי

לישוע הייתה סבלנות ארוכה עם יהודה הטועה, ויש לו סבלנות ארוכה עם השגיאות שלנו. אף על פי שעומדת לנגד עיניהם הדוגמה המרתיעה של יהודה, רבים מדי מעזים לחקות אותו! אבל במקרה שלנו, כמו אצל יהודה, יבוא זמן שבו רחמי ה' וסבלנותו יגיעו לגבולם. או שאנו שומעים לדברי אדוננו ונמלא אחר פקודותיו בחיינו, או שאנו רק שומעים אותם אך לא עושים אותם ואנו נופלים לחורבן. או שנתגבר על התכונות הרעות שלנו ונהיה כמו ישוע, או שאנחנו נאחזים בחולשות שלנו ונשאר מתחת לנורמה האלוהית. ואז רצוננו מתנגש ברצונו של ישוע, ואנו נופלים לדיסוננס עם מי שהראה את אהבתו אלינו בצורה הברורה ביותר.

הדרך הפכה לנו קלה מאוד

הו, בוא לא נדחה אותו בגלל החסרונות שלנו! גלי ברכה מתגלגלים מליבו על כל לב שנפתח לאהבתו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לאהוב אותו, לסמוך עליו, ללכת אחריו. ואז הוא מתחייב במילתו הבלתי משתנה שנקבל את עושר תהילתו. אנחנו רק צריכים להיות סקרנים כמו ילד כדי לבוא אליו. אז הוא כורת אותנו עם עצמו להיות בנים ובנות של אלוהים. אנו מוזמנים ללמוד מה יהודה יכול היה ללמוד משפתיו של המורה האלוהי. אז נקבל דמות דמוית ישו.

הרשה לעצמך להיעזר בחסד, בכוח ובסבלנות

אנחנו לא רוצים להיכנס לעמדה של אלה שעבורם ישוע מת לשווא. יש מספיק חסד בישוע כדי להתגבר על כל התכונות הרעות שלנו, והכוח לעשות זאת נמצא רק בו. הוא סבלני איתנו. אילו היה כמו רבים אחרים, הוא היה מבקר בחריפות את יהודה על תאוות הבצע שלו. אבל באיזו סבלנות אלוהית הוא פגש את הטועה הזה תוך שהוא גרם לו להבין שהוא קורא את לבו כמו ספר פתוח. הוא נתן לו את התמריצים הגבוהים ביותר לצדקה, כך שכאשר יהודה סירב לאור השמימי, זו הייתה אשמתו כי באמת אי אפשר היה לעזור לו.

זה עדיין הזמן!

כל מי שמתיימר להיות חסידי ישוע מסתכן במסלול דומה לזה של יהודה. אם הם לא יהפכו את ישוע לכוחם מדי שעה ויתגברו בחסדיו, הם יסחפו מישוע וההרגלים הרעים שלהם יתבססו. עם זאת, אלה שגאים רוחנית, אנוכיים ועקשנים עדיין יכולים לחזור בתשובה בחריצות. ואז חטאיו יימחו כאשר יגיע זמן ההתרעננות מפני ה'.

פתוח לרמזים?

האור היקר מאיר עלינו, מאיר על התלמידים; שכן הוא מגיע אלינו דרכם והוא בעל ערך היום כמו שהיה בראשית ימי הנצרות. ישוע לא הכריח את יהודה לקבל את האור; והוא גם לא יכריח אותנו לעשות זאת היום. ה' שולח את עבדיו להסביר את אוצר האמת לכל הפתוחים לרמזים; אבל כשאנשים נאחזים ברעיונות שלהם, מתנגדים לאמת ומסרבים להתקדש על ידה, הלב שלהם נעשה קשה ולא נותן לשום דבר להרשים אותם.

הסוף: סקירה והראלד, 17 במרץ 1891